תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק מ״ו סימן ו׳

מ"ש להוכיח עוד מדהקשו הראשונים מההיא דהתם יכול להפרישה משמע דהפרשה בעלמא סגי, ולא תירצו דמיירי בשוגג, לענ"ד י"ל דאמאי נקט תקנה דליכא בכל גוונא הו"ל למנקט יותר יכול להוציא דזהו תקנה כוללת לכל גווני, אלא דלדעתי יש לדחות דהך תקנה יכול להוציאה ליתא באשת כהן, והי' הדין דאינה שותה, וכמ"ש תוס' בסוטה, מש"ה נקט יכול להפרישה דזהו אף באשת כהן, ומיירי באמת בשוגג עכ"פ יהי' איך שיהי' הא חזינן דהרמ"א סמך על הא"ז בסי' יו"ד והב"ש כתב ס"ק ל"ד דה"נ לענין מינקת חבירו, ומעכ"ת פקפק מכח ראיותיו דהרבה פוסקים חולקים על הא"ז. מזה ראוי לומר דהרמ"א היקל רק בהבחנה דקיל יותר כמ"ש תוס' בסוטה, [וזהו דעת הרמב"ם דבהבחנה אין כופין לגרש.] לענ"ד הא לפי ראיית מעכ"ת מהרא"ש מהראי' דלא תנשא, הא הרא"ש בודאי ס"ל דאין קולא בהבחנה, דהא ס"ל בתשובה דבהבחנה יוציא ואפילו בכהן, והרי לא מצאנו זה רק במינקת חבירו, א"כ יהא מוכח דאף בהבחנה ס"ל להרא"ש דבשוגג יוציא, גם בממנ"פ אם בהבחנה מחלקין נהי דליכא ראיה מהבחנה למינקת, מ"מ דלמא גם במינקת מקילין בשוגג כיון דעכ"פ חזינן לחלק בין שוגג למזיד ומנ"ל להביא ראיה דקידש לא יוציא, גם הא"ז ותה"ד דברו הכל ממינקת חבירו ומשמע דהרמ"א פסק כוותייהו. גם הא הרמ"א סי"ב כתב ועי' לעיל כיצד נוהגים, והיינו לענין הנזכר שם קולא דכהן וקולא דשוגג, אבל מה שיש לי לדון נגד הב"ש אלו הייתי כדאי, דנראה מדברי הד"מ דסמ"ק בכהן במזיד ובישראל בשוגג בהבחנה בסניף שיטת הרמב"ם דבהבחנה לא יוציא בזה סמכי' על הא"ז בישראל שוגג וכן מקילין בכהן, וה"נ סמכי' במינקת חבירו בקידש דיש סניף שיטת הרמב"ם דדוקא נשא אבל קידש לא יוציא, בזה סמכינן בשוגג על הא"ז, וכן בכהן, וא"כ כ"ז בקידש מינקת חבירו, אבל בנשא דליכא צד סיוע להקל, לא סמכינן להקל על הא"ז לחוד, והכי משמע דרמז הרמ"א על סעי' י' דהיינו להקל בכהן וכן בשוגג בישראל, והרי קולא דכהן בודאי רק בקידש, דהא בנשא מפורש בש"ס דאף בכהן יוציא, ה"נ קולא דבשוגג רק בקידש, דבחדא מחתא מחתינהו, מש"ה הקדים הרמ"א וכתב וי"א דאין חילק בין קידש לנשא, ועלה כתב ועיין לעיל סי' זה ס"י, והיינו דבהך מלתא דקידש דינו כמו דלעיל ס"י, וא"כ בנ"ד בנשא אין קולא דשוגג מהני גם מ"ש מעכ"ת כיון דהתרה אותה וידעה ועברה היא מזידה, זהו נכון, ובתשובת מהרי"ו מפורש דבעינן דוקא שניהם שוגגין: