הנה בדין שוגג כתב מהרי"ו בשם הא"ז דבמינקת חבירו בשוגג מהני וסגי הפרשה, והתה"ד כתב לחלק דוקא שוגג גמור דלא ידע כלל שהיא מניקה, או בע"ה דלא ידע דין מינקת חבירו, אבל לא ביודע הדין, אלא סמך על איזה סברא להתיר, והמ"ל כתב דמוכח דהר"י אורלייניש חולק על זה ממה דהביא הרא"ש בשמו להוכיח מההיא דפרק אעפ"י, והא התם הוי שוגג גמור בהוראת ר' יוסף עיי"ש, ובאמת החלקת מחוקק נקט סי' י"ג דאפי' הוראת ת"ח שהורה לו כך לא מקרי שוגג גמור, ואזדא לה ראיית המ"ל, וראי' ברורה לזה, דהרי התה"ד בסוף התשובה כתב הגהה אפי' באשת כהן צריך לדקדק היטב בתשובת מיימוני שהשיב מהר"ם למ' יעקב אי סמכינן אחד מד' עיי"ש, היינו דבתחלה כתב דאפי' באשת ישראל יש לסמוך בדיעבד על הגהת מיימוני דבשנה מעוברת ג"כ סגי בכ"ד חדשים, דאף דתלמודא מסיק דוקא באשת כהן סמכינן אחד מד' היינו משום דלאו הלכה פסוקה היא דעת מהר"ם בחודש העיבור עיי"ש, מזה נשמע דבאשת כהן סמכינן על חד מד' אף דהלכה פסוקה דלא כוותיה, ועל זה כתב דצריך לדקדק בתשו' מיימוני אי סמכינן אחד מד', והכוונה על תשו' מיימוני השייכים לסדר נשים סי' כ"ד, דשם כתב דדוקא בההיא דמת תוך ל' יום דמן הדין היה לומר דהלכה כרבנן אלא חומרא בעלמא הוא עיי"ש, ולכאורה תמוה, אמאי לא הביא דמתשובה זו מוכח ג"כ דלא כהא"ז לענין שוגג, דהא שם מבואר דעפ"י הר"ר יעקב עשו כן, וביותר דהמ"ל דייק מדברי התה"ד דס"ל דליכא חולק על הא"ז, דבשוגג לא יוציא, ולזה יפלא אחרי דעסיק בה התה"ד בדברי תשו' מיימוני הרי מפורש חולק על הא"ז, ע"כ דעפ"י הוראת חכם לא מקרי שוגג מעליא, ואזדא לראיית המ"ל:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק מ״ו סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
