מ"ש מעכ"ת דמ"מ הוי ראיה, דאם הי' סברא לחלק בין שוגג למזיד מנ"ל להר"י אורלייניש להביא ראיה, דלמא ההיתר רק היכי דלא הוי מזיד גמור, ע"כ דאין שום סברא לחלק, לק"מ, די"ל דפסיקא להר"י אורלייניש דאין לחלק בין שוגג עפ"י הוראה לבין מזיד גמור, ואם קידש כנשא הוי לגמרי כנשא, דהא בסוגיא לא מצינו הדין רק בנשא, אלא דבאנו ללמוד קידש מנשא, וכיון דמצינו עכ"פ דקיל יותר קידש מנשא לענין שוגג קצת, מה"ת לן להמציא דקידש יוצא:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק מ״ו סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.