השבתי להגאון נ"י שדעתי מסכים בזה לדעתו לדחות דעת הגאון מוהר"ם בעל גבורת אנשים, והדין אמת דבאומר תן ונתן לו סתם דהוי מתנה, אך בנ"ד בגביית העדות שנית לא נזכר בעדות העד שאמר המקדש תן לי רק שאמר ווער האנו איין ריכג' לא הוי מתנה ויכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי, ואף דבראשונה העיד העד שאמר גיב מיר עס' מ"מ לגבי דידה יכול לחזור מעדותו, כיון דנתקבל עדותו שלא בפניה דלרוב הפוסקים אפילו דיעבד פסול ויכול לחזור מעדותו, וזהו מספיק רק לגבי דידה להתירה בלא גט, אבל לגבי דידי' להתירו בקרובותיה אין העד יכול לחזור ולהגיד, כיון דהעיד מתחילה בפניו, והגאון נ"י הסכים עמי דאף להר"ן דאפילו בלא שאלת המבקש אמרינן סתמה למתנה, היינו כיון דא"י שחבירו צריך לאותו דבר מה"ת יתן לו דבר בשאלה, אבל כל שחבירו צריך לו אמרינן דבהלואה נתן לו דמה"ט בזן לחבירו, וכן ביורד לתוך שדה לא אמרינן דבמתנה נתן לו, וה"נ כיון דאמר "ווער האט איין רינג' גילה דעתו דצריך אותו עתה לאיזה ענין שפיר אמרינן דבשאלה נתן לו, ומצד חזרת העד כיון דנתקבל שלא בפניו יכול לחזור וכנ"ל:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק מ״ה סימן כ״ה
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.