תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק מ״ה סימן כ״ד

ובנ"ד שנזכר בשאלה דאמר לה „גיב מיר עס” דהיינו בלשון הקודש תן לי זה, כל זה אינו אלא לדעת חביבי הגאון הנ"ל ששתה מעכ"ת הרב נ"י בצמא את דבריו, ומביא לו סייעתא, אכן לבי השיאני לחלוק עליו להדיא, והברור בעיני שכל מה שנותן לחבירו סתם עפ"י שאלת המבקש תן לי, אינו אלא מתנה גמורה וא"י לחזור בו, ומה דמביא מעכ"ת נ"י סייעתא מהמ"ל פ"ג מהל' אישות ה"ח הי"א, זהו ראיה לסתור דעד כאן לא נחלקו שם אלא בנותן מעצמו סתם בלא שאלת המקבל, אבל כשהמקבל התחיל ואמר תן לי, ועפ"י אמירה זו נתן סתם נ"ל ברור וכ"ע מודו דכיון דלשון תן לי אין סובל אלא תן לי במתנה מה שנתן לו סתם, היינו ודאי מתנה ולא פקדון או שאלה, ומכ"ש לדעת הר"ן כדמביא נמי מעכ"ת נ"י, ויפה כוון מעלתו שזה ראיה ברורה נגד המ"ל ועל ראיית המ"ל מהזן את חבירו מוכרח לחלק, דשם י"ל כיון דכוון לטובתו של חבירו בתורת הלואה, וכן ביורד לתוך שדה חבירו דמכוון לטובת חבירו בתורת הלואה, משא"כ בנותן סתם דבר לחבירו במה שא"י אם צריך לאותו דבר, וק"ל לחלק, וכן משמע מלשון תוס' קדושין (דף ט' ד"ה הך וכו') וי"ל דש"ה דמעיקרא היתה שואלת שלא בתורת קדושין, ויותר היה להם לומר, דמעיקרא לא שאלה אלא בתורת הלואה או שאלה או פקדון א"ו מה דאמרה הב לי אינו אלא לשון מתנה, ומכיון שעפ"י דבור זה נתן לו סתם, פשיטא שתיקה זו הודאה היא, וראיית הגאון מוהר"ם ז"ל הנ"ל מסוגיא פ"ק דבב"מ (דף ט') הי' רוכב על החמור, ודייק כן מלישנא דרש"י שם עיי"ש. וכל הרואה יראה שדבריו תמוהים כי במ"ש א"ו הוא הדבר אשר דברתי וכו', א"י דמה משני בזה מה דהקשה והברור שהיא ראיה לסתור כדכתב בעצמו, ואע"ג דרש"י כתב במתני' וכו', ועיקר פירש"י הוא לענ"ד דבמתני' פירוש להמסקנא דר"י דנתנה לו אינו כאומר זכה לי בהגבהה, אלא הך הגבהה תעשה לצורכי כדי שתתנה לי ואני אזכה בה שפיר קאמר רש"י אי קנה קמא דלא מתכוון להקנות לחבירו [כלומר אלא לעצמו כמו שטוען] הא יהבה נהיליה במתנה, דהרי ע"פ דיבורו ששאל ממנו תן לי שהוא מוכלל מב' אופנים, או שתגביה כדי שתקנהו אתה ואח"כ תתנו לי במתנה, או שלא תכוון כלל לקנותה אלא שתהא הפקר עד שתבא לידי ואני אזכה בה מן ההפקר לכן פירש"י בממנ"פ וליכא לספוקי כלל דאם קנאו לעצמו כמו דטוען, ואח"כ נתנו לו לפקדון, דהרי עפ"י שאלתו דאמר תנה לי אינו סובל אלא לשון מתנה נתנה לו, וכדעתי' ממש, משא"כ השקלא וטריא שאזלו בהעחשבה דתנה לי אין פירושו אלא זכה לי מוכרח לפרש בד"ה אלא לאו ואשמעינן סיפא משנתנה לו טען אותה טענה אני הגבהתי תחילה לצרכי, לא אמר כלום, דגלי דעתי' וכו' אבל א"י לומר א"כ שהרי במתנה נתנה לו, דהי' במשמע אף כי נאמינהו דמתחילה חזר משליחותו ועבר והגביה לעצמו נתנו לו במתנה, וזה ודאי אינו כיון דעבד שליחותו, דהרי הוא אומר זכה לי והוא הגביה לצורך עצמו שוב נתינתו כנתינת סתם בלא אמירת המקבל כלל תנה לי, ולא מבעי' לדעת המ"ל הנ"ל ודאי לשם פקדון נתנו לו, אלא אפילו לשיטת הר"ן, בזה מודה כיון דחזינן דעבד שליחותי' וזכה לעצמו מה"ת דבמעט רגע נשתנה דעתו, ואלו מתחילה הי' חפץ ליתנו במתנה לא הי' משנה בשליחותי', או אך לפקדון נתנו להכי מוכרח לפרש דבאמת אינו נאמן דגלי דעתי', וכן בד"ה סיפא דלא אפשר מוכרח לפרש וא"כ דגלי דעתיה וא"י לפרש משום דבמתנה נתנו לו, היינו נמי מטעם הנ"ל כיון דסברי דתנה לי היינו זכה לי, לא נאמינו שהגביה לעצמו הרי עכ"פ לא עביד כדבעי חבריה מיניה, ומה"ת לומר דבתר הכי יהיב ליה במתנה, ולהכי פירש דמש"ה לא"כ גלי דעתיה כשנתנו לו דאדעתא דידי' אגבהה, ונהי דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו, איהו עכ"פ סבר למיעבד שליחות' ומשקר במה דאמר אני זכיתי תחילה, וכיון דמשקר בזה נשאר בהפקר עד דאתי ליד המקבל וזכה המקבל מהפקר, ובזה נ"ל ברור דלא ובעי' אם המבקש תן לי מה דבידך במתנה, אלא אפילו דאמר לו רק תן לי מה שבידך וזה נתן לו סתם הוי מתנה, ולהכי אין היתר בנ"ד, ואי משום דהמקדש מכחיש להעד ואומר דאס זיא האט מיר ניכט דיא האנד געלאנגט' אין בכך כלום, כי לא מצינו בגמרא שיהא מקרי גזילה אלא בחטף מידה, אבל מה שמניחה מרצונה וליטלו מידה עפ"י שאלתו ג"יב עס מיר' אין זה אונס אלא רצון, ועיין תשובת הריב"ש סי' ק"ע עכ"ל: