תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק מ״ה סימן י״ח

מ"ש עוד ידידי הגאון נ"י לפקפק דאולי מה דאמרה „איך ווייס ניכט וואס ער זאגטע” אין כוונתה דלא שמעה דבריו, אלא כוונתה שלא הבינה לשון הקודש דבזה לדעת הב"י והח"מ דאינה נאמנת, ואפשר דאפילו מגו לא הוי, דאנן סהדי עכ"ל. לא מסתבר לי לחוש לזה דפשטות דבריה מורים יותר דלא שמעה לאוזן מה הוא אומר, ואך לחוש לדברי רומעכ"ת נ"י צויתי לשמוע שנית דבריה ואמרה בפירוש שלא שמעה חיתוך הדברים שהוא אומר, ובזה נ"ל דנאמנת ולא הוי מגו למפרע, ולא מבעי' לדעת הש"ך סי' קמ"ו סט"ו דגם תוס' ס"ל דאם מפרש דבריו דמתחילה כוון לזה ובאותו פעם הי' לו מגו דנאמן, ותוס' מיירי דבתחילה אמר דא"ל דזבנה ממך, א"כ במפרשת דבריה לא שמעתי דנאמנת אלא אף להסמ"ע שם סקל"ד דס"ל דתוס' והרא"ש מחולקים בזה, דתוס' ס"ל אף באמר מפלניא זבינתיה דזבנה ממך לא מהימן, וכדבריו נ"ל עיקר דלדברי הש"ך ל"צ תוס' לטעמא דמגו למפרע, דבלא"ה כיון שכבר הודה דאין ידוע רק מפיו של מוכר הוי בכלל טוען וחוזר וטוען, והראיה שהרא"ש לא הזכיר כלל מטעמא מגו למפרע, ואעפ"כ כתב בפשיטות דבאמר תחילה דא"ל דזבנה מינך לא מהימן, מ"מ נראה לענ"ד דבנ"ד מהני המגו, דהרי צריכים להבין לדעת הסמ"ע אליבא דתוס' מ"ש מהא של אבותי דנאמן לפרש דבריו שלקחוה מאבותיך, ולזה נ"ל דוקא היכי דיכולים לומר דהדיבור הראשון אמת ועכשיו בא להוסיף בזה לא הוי מגו, דמתחלה באמת לא רצה לשקר ועכשיו טוען שקר בפירוש דבריו, ועתה אין לו מגו, משא"כ בההיא של אבותי דהי' לו מגו דממך זביכתי' והוי הוכחה שאומר אמת, אלא דמ"מ א"א להאמינו נגד העדים בזה אם מפרש שלקחוה מאבותיך ולכך כוון מתחלה נאמן כדי לקיים ההוכחה שיש לו מכח המגו שדבריו הראשונים לא היו בשקר, וא"כ ה"נ בנ"ד נאמנת לפרש שכוונתה הי' שלא שמעה חיתוך דבריו להתקיים דברי הראשונים שהי' אמת מכח המגו שהי' לה אז שלא רצתה אז לשקר, ובזה אפשר אף אם א"א לחקור אותה, מ"מ אנן מפרשינן דבריה דלא שמעה כלל, כיון דבאמת כל המגו הוי ענין הוכחה שדבריו אמת, אלא דמק"ע ואנן סהדי חזינן דמשקר, אבל במקום שיש ספק בכוונת דבריה אם הוא נגד אנן סהדי כמו בנ"ד, דנין מכח המגו דדברי' אמת, ומוכח דכוונתה לאופן זה שאפשר שהוא כן, והיינו דכוונתה הי' שלא שמעה כלל חיתוך דבריו, אף דתוס' נסתפקו שם ביצא מב"ד אם נאמן לפרש דבריו שלקחוה מאבותיך, ודברי הש"ע סי' קמ"ו סכ"ד מורים דא"נ דכייל ליה בחדא עם טענת סמיך ליה כדאבהתי, ואף מלישנא דהרשב"ם נראה דס"ל דנאמן, מ"מ עכ"פ צריך הוא לפרש דבריו, אבל אנן לא טענינן ליה שלקחוה מאבותיך, מ"מ נ"ד דאין כאן דוחק לפרש כלל שלא שמעה כלל דבריו, ואדרבא פשטות דברי' מורים יותר על זה שפיר י"ל דאנן טענינן ומפרשינן דבריה בהכי כדי להחזיק ההוכחה של המגו דדברי' באמת: