תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק מ״ה סימן י״ט

אמנם זהו מספיק רק להיתירא דידה, אבל מ"מ המקדש אסור בקרובותיה, כיון דהנאמנות שלה רק מכח מגו דלהד"ם, לא עדיף מאל טענה להד"ם דהי' הדין דאסור בקרובותיה, כמו שכתב החכ"צ הנ"ל, ואף למה דצדדנו דבטענת השטאה מהני טענת הא' לגבי אידך, היינו מטעם הנ"ל דלא בעי' מגו דמכח רגלים לדבר נאמנת דלהשטות נתכוונה וכנ"ל, אבל בנ"ד בטענתה דלא שמעה דברי המקדש וזה אין להאמינה אלא במגו דלהד"ם דלא מהני לגבי דידיה, ובאמת אם נחליט דבטענת השנואה מהני גם לגבי דידיה הי' אפשר לומר בנ"ד דנאמנית דלא שמעה במגו דלהשטות נתכוונתי, אך מ"מ קשה עלי להקל נגד החכ"צ הנ"ל, ורק בנ"ד יש לומר דהחכ"צ מודה וכנ"ל, והיינו רק במגו דלהד"ם דלא מהני לגבי דידיה, ונראה דאף להב"ח דס"ל דטענת השטאה מהני, אם נפרש כאשר הבינו הח"מ והב"ש שהוא במגו דלהד"ם, ממילא נ"ד אין היתר להמקדש בקרובותיה במה דטוען לצחוק נתכוונתי, כיון דמתחילה טען דמסופק למאי נתכוון, א"כ עכשיו כשחזר וטען דנזכר דלצחוק נתכוון, הוי מגו למפרע דלא אמרינן ואף להרא"ש בסוגיא דב"ב (דף ל') ס"ל דאמרי' מגו למפרע, הא כתב הש"ך סי' קמ"ו ס"י דוקא במפרש דבריו דנתכוון לזה מתחילה, אבל לא כשמוסיף על דבריו, מכ"ש דסותר דבריו מאינו יודע ליודע, ובלא"ה נראה דמרמה בפי המקדש וראוי לגעור בו: