הרי מבואר דדעת גדולי המורים אלו כולם ס"ל להקל בס"ס בקדושין, ובפרט דהגאון מוה' בצלאל אשכנזי אשר לפניו גלויים כל דברי הראשונים אף מה שלא באו בדפוס, וכדרכו בספרו שיטה מקובצת לאסוף ולקבץ כל דברי הראשונים, כן דרכו הטוב שם בתשובותיו, ולא אשתמיט להביא דעת המחמירים בס"ס, וראיית מעכ"ת מסי' קס"ב, י"ל דההיא מטעם דהנ"י דקרובת ספק חלוצתו דמי לקרובת גרושתו, החמירו בה טובא, ואף דמקור הדין במרדכי לא נקט לה מטעם זה מ"מ י"ל דאנן קיי"ל כן מה"ט, או מטעם שכתב הה"מ כיון דנעשית החליצה בפרסום החמירו טפי, גם הראי' מסי' קע"ג, י"ל ג"כ דהוא מטעם הנ"ל דהניעוקי יוסף, גם י"ל בההיא דקס"ב הוי לכתחילה ממש, וגם בסי' קע"ג, כיון דלצד הקילא אסורה לעלמא בלא גט ובמה שאנו באנו להחמיר הוא רק לגבי הארוס, גם להכהנים אם ימות הארוס בלא גט, מש"ה לא מקרי כ"כ דיעבד, כיון דרק בספק קדושין היא לו, אבל בעלמא בס"ס בקדושין לאסרה לעלמא בלא גט ולפסלה לכהונה מיד ע"י הגט הוי כדיעבד, גם י"ל דבההיא דסי' קע"ג מסייע חזקת פנויה לאיסור, ואף דחזקת פנויה לא הוי חזקה גמורה מ"מ מחמירין בזה, ועוד יש לחלק בפנים אחרות, עכ"פ בקדושין בע"א דרבו דעת הפוסקים להקל דאין חוששין לקדושין ועלייהו סמכינן במקום עיגון ודחק, משמע דכן הוא עיקר להלכה בודאי י"ל דאם איכא עוד ספק להקל דמקילין, ולסמוך על כל הני רבוואתא דמקילין בכ"מ בס"ס, א"כ בנ"ד יש לסמוך על ס"ס הנ"ל ספק בעיקר הקדושין בע"א, וספק דאמרינן מגו להכחיש עדים פסולים, ונאמנת דלא שמעה מה הוא אומר במגו דלהד"ם, ואף אם העד יאמר שהי' במקום השקט ולא הי' קול המולה, ובענין שראוי לשמוע, והוי מגו במקום אנן סהדי, כדמשמע להדיא מלשון הרשב"א סי' אלף קע"ט, מ"מ הכא י"ל בממנ"פ, אם העד יאמר כן, זהו גופא שהיא אומרת דלא שמעה הוי הכחשה לע"א שלא הי' במקום השקט כ"כ, שיהי' ודאי שצריכה לשמוע, ואם אומר העד שהי' במקום המולה דאפשר שלא נשמעו דבריו, בזה לא הוי דברים בדרך הכחשה להעד, דעל מעשה הקדושין לא הוכחש, דמה דאמרת שלא שמעה אינו ענין הכחשה, דגם לדבריו אפשר דלא שמעה, והוא בעדותו הוי כשני עדים מעידים על המעשה אלא דלא ידעו אם שמעה, שוב נאמנת במגו דלהד"ם וכנ"ל:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק מ״ה סימן י״ז
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
