תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק מ״ה סימן ט״ו

השבתי בזה"ל: מ"ש חביבי נ"י לחזק דבריו להחמיר בס"ס בקדושין שלא במקום עיגון, מדקיי"ל בהגהת ש"ע אה"ע סי' קס"ב דאסור בקרובות ספק חלוצתו, אף דרק מדבריהם והוי ספק דרבנן, וע"כ הטעם כיון דיש לו בה רק ספק קדושין לא מקרי כ"כ דיעבד ומוכח מזה אף דמצריכינן גיטא ופוסלים אותה לכהונה מקרי לכתחילה להחמיר בספק דרבנן באיסורי ביאה, וה"נ בס"ס עכ"ד. לענ"ד הרי מצינו בהרשב"א בתשובה אלף רי"ו דכתב בנתקדשה ואין ידוע אם הגיעה לכלל שנותיה ונבדקה ולא נמצאו לה סימנים די"ל דהוי ס"ס, ספק לא הגיעה לשנותיה, ספק לא הביאה סימנים אלא שסיים ואפ"ה איני רואה בזה להקל ויש עוד להתיישב בדבר, הובא בב"ש סי' קנ"ה סכ"ב, ורמז לעיין בתשובת הרב וה' בצלאל אשכנזי, ועיינתי שם, ראיתי שכתב על דברי רשב"א אלו איברא ודאי דכל ס"ס לקולא אפילו בשל תורה וא"צ ישוב, וכ"כ הריטב"א פרק המגרש דאי נפק עלה קלא דאתקדשה בספק קרוב לה וכו' לא אסרינן לה, דהוי ס"ס, ספק קלא לאו קושטא הוא, ואם קושטא ספק קרוב לו, הא קמן דאע"ג דהס"ס אינו מתהפך אפ"ה שריא אתתא לעלמא וכו' ויש והאחרונים שחולקים בזה, מ"מ לדברי כולהו ס"ל דס"ס המתהפך אזלינן לקולא אפילו בד"ת, אבל אפשר דהרב הנ"ל כתב שצריך להתיישב משום דהוי רק כמו חדא ספיקא ספק גדולה וספק קטנה, ולא הוי ס"ס מעלמא, ע"כ לשון הרב מוה' בצלאל ז"ל, והביא עוד שם מקודם תשובת רבני פרובינצא וקוטלוניי' דמקילים בדינא דהרשב"א הנ"ל מדין ס"ס, וכתבו וז"ל, וכל ב' ספיקי אפילו בדאורייתא לקולא כמו דנתבאר פ"ק דכתובות גבי פ"פ מצאתי, ובהדי' נתבאר ג"כ בההיא דיצאה מליאה דפליגי ר"ג ור"י, תרווייהו מודו דאי הוי ב' ספיקא אזלינן לקולא אפילו בדאורייתא, כמבואר בירושלמי שם ביאור רחב, אע"ג דבאלמכת עיסה הוי להו ב' ספיקי פסקו לכתחילה לא תנשא, התם מעלה עשו ביוחסין עכ"ל [מבואר דס"ל דמ"מ באלמנת עיסה הוא רק מפני יחוס כהונה ולא ביחוס ישראל כדעת הב"ש סי' ב' סט"ו] ומסתימת דבריהם משמע להדיא אפילו בלא עיגון ואפשר בגט מקילין בס"ס, ובפרט בדברי חכמי פרובינצא דמחלקים בין אלמנת עיסה מפורש להדיא דאפילו לכתחילה מקילין בס"ס דקדושין וכפי פירוש הרב מוה' בצלאל הנ"ל בכוונת הרשב"א, כתב ג"כ המהרי"ט בתשובה ח"א סי' מ"א וכתב עוד שם טעמים אחרים, וכן הסכים הפר"ח סי' ק"י אות ועיין בתשו' המהרי"ט ח"א סי' נ"א דחכם אחד השיב על דבריו שבסימן מ"א הנ"ל, ונזכר שהחכם ההוא רצה לומר דהטעם דהרשב"א דצריך להתיישב משום דבערוה מחמירין בס"ס, והוא השיב דמסוגיא דאלמנת עיסה מוכח דבין לר"ג בין לר"י מקילים בס"ס ליוחסין, וכן מוכח פ"ק דכתובות בסוגיא דפ"פ, ומדברי תוס' שם דהקשו דבא"כ נמי הוי ס"ס והלא דברים ק"ו אם במקום שהיקל בדבר ערוה לענין חזקה וכו' ומסוגיא דקדושין קידש באבני כוחלא י"ג להדיא דאי חילוק בין שבויה לא"א, וא"כ אם בא"כ מקילין מס"ס, ה"ה א"א, ומה ראה הרשב"א להחמיר עיי"ש, ולכאורה במה דמדמי א"א לא"כ הוא ראי' לסתור, דהא בא"כ מחמירין באלמנת עיסה בס"ס, ומה תמה בזה על הרשב"א, דלמא הרשב"א מיירי שלא במקום עיגון ודחק, אע"כ דס"ל למהרי"ט דלאסרה לעלמא בלא גט, כיון דאין בידינו לכופו לגרש לא מקרי לכתחילה, גם כפי הראיה של מהרי"ט לדון בק"ו ס"ס מדין חזקה מבואר דס"ל אפילו לכתחילה מקילין ס"ס, ועתה מצאתי ביותר בתשובת מהרי"ט סי' קל"ח דכתב להקל להדיא בס"ס בקדושין, והביא שם דברי תשובת מהריב"ל ח"ב סי' ז' דנטה להחמיר עפ"י דברי המרדכי בהחולץ, ואף על פי כן העלה שם להקל.