תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק מ״ה סימן י״ד

חזר הגאון הנ"ל והשיב לי וז"ל, והנה ראשית הדברים כתב מר על דברי דאם באנו ללמוד משתוקי וכו' לדמות כל דיני גיטין וכו', יעיין מר בספרי סי' קע"ב ויראה שלא הזכרתי אלא גט ומיתת הבעל דהם בחזקת איסור משא"כ בקדושין דהיא בחזקת היתר ואין דומה לשתוקי דאין לו שום חזקה, וגם שם לא החלטתי, מפני שבל"ז ידעתי שאין דברי המרדכי והריטב"א מוכרחים לכוונת שתוקי בשם ס"ס, ותדע שהרי כל חכמי ספרד דנין תמיד להתיר ע"י ס"ס אף במיתת הבעל, ולא באתי בסי' ד' רק לעורר שאין דברי הב"ש מוכרחים ולהגיה הטור, אולם עיקר טעמא בזה שאין דעתי נוטה לדון בספק קידושין שלא במקום עיגון ע"י ס"ס הוא ממה שאני רואה כמה החמירו הראשונים לכתחילה בספק אחות חלוצה, שהוא המרדכי פ' החולץ ולא רצו למיעבד עובדא להתיר לכתחילה ספק דרבנן בענייני איסורי ביאה, והש"ע אה"ע אף יתר מזה מעתיק פסק הר"מ והטור סי' קע"ג ס"ג להוציא ספק ארוסתו שהיא ספק אחות חלוצה, וע"כ כדדחקתי בספרי צלעות הבית סי' ב' בהגה, מפני שאינה אלא ספק מקודשת עיי"ש. עכ"ז מדברי כולם נלמד דלא למיעבד עובדא עפ"י ספק דרבנן לכתחילה לכל הפחות בעניני איסורי ביאה שהוא איסור עולם, וכדינא דהר"מ אף כי נפסלה מכהונה ומדמביא שם במרדכי ראי' מס"ס, ש"מ דשוים הם ס"ס בדאורייתא וספק אחד בדרבנן, וכן נקטו כל הפוסקים במשקל אחד. מזה דעתי נוטה שלא לידון שלא במקום עיגון עפ"י ס"ס בס"ק, ואי משום דנפסלה מכהונה מש"ה לא חשיב דיעבד כנ"ל, ודוקא הראשונים שסמכו על דעתם ברור שההלכה אין חוששין כתבו שלא להחמיר מפני שנפסלה לכהונה, אבל אנן דבעניותינו צריכה גט מספק, כל דאפשר בגט חשוב לכתחילה וראוי דלא למיעבד עובדא לפוטרה בלא גט, אף ע"י ס"ס, כנראה גם מן המהר"ם פאדווי והב"ח הנ"ל, ומה שטען מר הגאון נ"י מצד ברי ושמא, יעיין מר בספרי סי' מ"ה, גם מ"ש מר שההיא דמהר"ם פאדווי אינו אלא בברי וברי, אין מוכרח כ"כ, כידוע לו, ומ"ש מר בטוב טעם לסלק השגתי מהב"ש מכל וכל, וכתב דהא ע"כ מוכח דאף לר"ג אלים ס"ס מרוב דהא קיי"ל בחד ברי ואינה טוענת ברי דתצא, [ומזה סתירה נמי לדברי הב"ש סי' ב' סי"ד דכתב ושם קיי"ל דל"ת, וזהו ליתא באינה טוענת, ובטוענת אפילו ברוב פסולים לא תצא ואלו באלמנת עיסה קיי"ל דלא תצא, יפה כתב ולא עלי התלונה כ"א על המרדכי, ועלי ליכא תלונה כ"כ די"ל מה דקיי"ל בחד רובא דתצא ואפילו פירש אחד וכו' היינו אף משום מעלת יוחסין רק משום גזירה, ולהכי מחלקינן בין ב' רובא לחד, משא"כ בס"ס דאלמנת עיסה דליכא למגזר במידי, אבל לר' יהושע לשיטת הפוסקים דהסוגיא לר"ג, אבל לר"י אפילו בב' רובא ואפילו ידוע דאזלו אינהו לגבה פסול, היינו משום דלדידי' מצד עצמותו ושוב לא אזיל בתר רובא וס"ס, אלים ליה שפיר כתבתי דמיניה לא קשה על הריטב"א עכ"ד: