תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ד׳ סימן ה׳

אמנם עכ"ז נ"ל יותר דזה נוטל ב' שלישים בקדישים וזה שליש א' ודמי למ"ש הב"י בשם מהרר"י [והובא בב"י סוף הלכות אבילות] דתושב מצד עצמו ומצד הנפטר, והא' תושב רק מצד עצמו זה נוטל ב' שלישים, וזה שליש א', ואף דנראה לענ"ד דאין הלכה כן, דנראה דדעת המהרר"י דמצד נפטר לחוד יש לו ג"כ דין תושב כדעת מהרי"ל הנ"ל, אלא במה דמשמע ממהרי"ל דתליא רק בנפטר זהו לא ס"ל למהר"י אלא דכל אחד הוי מעליותא דהן תושב מצד עצמו והן דתושב מצד הנפטר עדיף מאורח גמור [ובאם אחד תושב מצד עצמו לבד, ואחד מצד הנפטר לבד י"ל דשוין הן] מש"ה ס"ל דזה בא משתי כחות, אבל למה דפסקינן ונהיגים דתושב מצד נפטר אין לו קדימה נגד אורח גמור א"כ לא מקרי כלל ב' כחות דכח הנפטר לא מקרי כח כלל, מ"מ זכינו לדין דדעת מהרר"י דתלי בחי ובנפטר, א"כ למה שכתבנו דתקנת בעלי החברא הי' מצד ספק אם כמהר"ם אם כמהרי"ל והוא בכלל אין ספק מוציא מידי ודאי, זהו לא ברירא לי כ"כ דהתינח אלו לא מצינו רק דעת מהר"ם ומהרי"ל הנ"ל אבל אחר שמצינו דעת מהרר"י דתלי בשניהם [דליכא למימר דגם מהרר"י מסתפק אם תלי רק בחי או רק בנפטר, א"כ היה ראוי שזה התושב מב' צדדים יטיל הכל דהוא ודאי. והב' שהוא תושב רק מצד עצמו הוא ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי] א"כ י"ל דדעת מתקני החברא למנקט להעיקר כמהרר"י ודמי ממש לנידון דמהר"י דזה נוטל ב' שלישים וזה שליש א' כן נראה לענ"ד: