תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ל״ו סימן ה׳

ובעיקר ראיית הרשב"א כבר כתבו הר"ן והמרדכי דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה ולא בעי כתיבה ממש, ולרבא צ"ל דהוי תיקון דליכא עולה ללמוד בתוכו, או דמיירי בשארי ספרים וכמ"ש מעכ"ת נ"י, ולכאורה נ"ל דאדרבא לשיטת הפוסקים דחולקים אהרשב"א יותר מרווח שמעתתא, והוא, דלכאורה הסוגיא תמוה דהמקשן דפריך השתא כתב אות אחת פטור הגיה מבעי, הרי דס"ל כתב עדיף מהגיה, ורבא דמשני כגון שנטלו לתגי' דד' ועשאו ר' והיינו כמ"ש רש"י דעדיף מכותב דתיקן הספר, ועיקר חסר מן הספר, לרבא לומר הגיה שאני דמתקן הספר, ומה לנו באיזה אופן הגיה, ולזה נראה די"ל דהא דאסור לשהות ספר שאינו מוגה בתוך ביתו, היינו היכי דיש חשש תקלה שיקרא התיבה שלא כהוגן, ויפרש פירוש זר או קלקול אחר, זהו עולה, אבל היכי דליכא חשש קלקול, כגון נפסל האות מצורתו, מה עולה יש בו, וליכא חשש רק בס"ת העשוי לקרות בציבור, יש חשש שיקרא ביריעה אחרת ולא ידע שנפסלה, א"כ י"ל דהמקשן סבר דהגיה היינו שנפל טיפת דיו ונפסל האות, ולזה פריך בממנ"פ אם הוא בשאר ספרים שהוא רק ללמוד ליכא תיקון כלל, דמה קלקול יש, ובס"ת דאיכא קלקול שיקרא במק"א בציבור לא תיקון במה שמחקו, דהא הוי חק תוכות, לזה משני רבא שנטלו לתגי' דד' ועשאו ר' היינו דנשתנה לאות אחר, והוי קלקול שיקרא טעות, ומיירי בשאר ספרים והוי תיקון מעליא, כן נראה לענ"ד: