תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ל״ו סימן ד׳

השבתי על זה, מ"ש דאין לחוש לדעת הרשב"א דדעת יחידאה היא, נכונים הדברים, ואנכי הוספתי, דהרשב"א בעצמו חזר בו במ"ש בשו"ת הובא בב"י א"ח (ס' ל"ב) בנדבק אות לאות דלא מהני חקיקה, כיון דלא הי' אות מעולם הוי חק תוכות, א"כ ממילא ד' שעשאו ר' הוי ג"כ ח"ת, וכ"כ הרשב"א עוד שם לענין מ' פתוחה שנסתמה, וראיתי אח"ז לחביבי הגאון ר' מאיר פוזנר בספרו בית מאיר שנדפס מחדש (סי' קכ"ה) דהקשה כן, ומה שדחק שם דהרשב"א בשו"ת פסל ג"כ רק מדרבנן, ובחידושיו מיירי דכשר ד"ת עיי"ש, זהו דחוק מאד, דהמעיין בלשון הרשב"א בחידושיו יראה דאפילו לכתחילה מכשיר לה, גם כיון דמדרבנן פסול א"כ עדיין לא תיקן הספר דאסור לשהות, כיון דעכ"פ פסול דרבנן, וממילא אינו חייב חטאת, ועיין במ"ל הל' תרומות (פ"ז ה"א) ודהכא עדיפא מהתם, דעיקר התיקון דאל תשכן וכו' עדיין לא תיקן, דמ"מ עבר ע"ז דהוא פסול מדרבנן, אף דאפשר לדחוק בזה דהרשב"א ס"ל דעיקר התיקון שיוכל ללמוד בו, וכמ"ש הפמ"ג (סי' ל"ב) רק דהי' קשה לי, דהא ס"ת פסולה אסור להשהות אפילו ללמוד, דשמא יקרא בו, ולזה ניחא לי' דד"ת לא הוי ח"ת רק מדרבנן פסול, ועל פסול דרבנן לא גזרו, ומותר להשהות כדי ללמוד בו, אך כל זה דחוק להעמיס כן בכוונת הרשב"א, והאמת יורה דרכו דהרשב"א חזר בו, ויש לפסוק כדבריו בשו"ת שהם להלכתא ועיקרים נגד דבריו בחידושיו, אח"כ מצאתי בשו"ת פנים מאירות (ח"ג סי' ך') שכן דעת השואל שם דהרשב"א בשו"ת חזר בו, והביא ראי' ממ"ש הב"י בשו"ת הרשב"א ברגל ה' והקוף דלא מהני מפרידו בסכין עיי"ש, והוא ז"ל בתשובתו דמה אותו ורצה לדחוק דאינו מבואר כן להדיא בהרשב"א עיי"ש, ולא הרגיש דמוכח שחזר בו, מההיא דשו"ת הרשב"א בדבוק אות לחברתה ובמם פתוחה שנסתמה הנ"ל, א"ו ברור דהרשב"א חזר בו, ומ"ש עוד הפנים מאירות שם דאפשר היכי דדבריו בשו"ת סותרים לדבריו בחידושיו דאזלינן בתר דבריו שבחידושיו, ומדמה למ"ש הב"י חוה"מ (סי' ע"ב) היכי דפסקי הרא"ש סותרים לדבריו בשו"ת נקטינן כדברי הרא"ש בפסקיו עיי"ש, ואינו דומה, דהרא"ש בפסקיו הם ג"כ להלכה ולמעשה, אבל דברי החדושים לא הוי להלכתא, ועיין פרי מגדים יו"ד בפתיחה להלכת תערובות, כתב ג"כ דהרשב"א חיבר שו"ת אחר החידושים, וכתב דכן משמע בשו"ת רשב"א (סי' תקי"ח) וביותר י"ל בנ"ד דהרוב הם חולקים אהרשב"א בודאי ניחא לן לומר דחזר והודה להחולקים, וכיוצא בזה כתבו תוס' חולין (דף ע"ט ע"א ד"ה בלשון יחיד) וא"ת וכו' דמסתמא הדר בי' לגבי' חברי' עיי"ש, [וקשה לי מזה סוגיא דב"ב דף קל"ז ע"א, ממאי דמהאי הדר בי' וכו' הא ראוי לומר דהדר לגבי' חבריה לרבא] מזה נ"ל דהנכון עם מעכ"ת דאין לחוש כלל להחמיר לדעת הרשב"א: