תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק כ״ו סימן ג׳

אכן יש לדמות נ"ד לההיא דסעיף י"ד, בודק שהוציא ידו ואמר טריפה, אח"כ הכניס הקצב ידו או בודק אחר ואמר שלא מצא טריפות הראשון נאמן, ומקורו משו"ת הרא"ש כלל כ', וז"ל, ועל הטבח שבדק ואמר שהיא טריפה, אח"כ הכניס בודק אחר ידו ואמר שלא מצא בה טריפות, יראה דסמכינן על הבודק הא' שהחזיקה באיסור, ואמרינן שהבודק הב' הכניס ידו בחוזק ועבר הסרכה, או הבודק הא' אחר שכבר מצא הסרכה לא נזהר בה והעבירה בהוצאות ידו, דע"א נאמן לאסור בדבר עכ"ל, א"כ י"ל בנ"ד ג"כ דיש להשוות דבריהם שהא' לא הרגיש וא' הרגיש, ולא ראינו אינו ראיה לדון כמכחיש, אף דבנ"ד לא שייך לתלות שהעבירה, דהא הבודק הא' אמר שהיא כשירה, ואח"כ מצא הבודק הב' הסרכה, מ"מ י"ל שמא לא הרגיש, ומה דנקט הרא"ש שמא העביר ולא נקט שלא הרגיש, היינו כיון דהוציאו הריאה ולא נמצא צריך לתלות שהעבירה, ה"נ בנ"ד, דמה שאח"כ שהוציאו הריאה לא נמצא דבר רושם תלינן שהבודק העבירה בהוצאות ידו, או בהכנסת יד הבודק הא' בפעם השנית, והא דאמר תחילה כשר, י"ל דלא הרגיש אף דאפשר לחלק, דוקא בהעבירה תלינן דקודם שהגיע ידו להסרכה כשהגביה האונה ניתק הסרכה, אבל לתלות שלא הרגיש י"ל דרחוק דמומחה לא הרגיש, מ"מ וכי בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה דשמא גם בזה תליא במציאות רחוק כדי להשוותם ולא לעשותן מוכחשים זה מזה: