ובעיקר הדין דמגו לחייב שבועה נ"ל ראי' ברורה, מהא דפסק הרמ"א חוה"מ (סי' פ"ב סי"א) כדעת הרמב"ן דבשטר שיש בו נאמנות יכול לטעון אשתבע לי דלא מחלת לי, ולכאורה קשה, הא פסק הרמ"א סי' ע' ס"א, דמחילה טענה גרוע ולא מהימן רק במגו דפרוע, ומקורו מהמרדכי ריש ב"ב דהוכיח כן מדאינו נאמן לומר פרעתיך ת"ז במגו דמחלת, אע"כ דמחילה טענה גרוע וא"כ אלא במגו דפרוע וא"כ בשטר שיש בו נאמנות דא"נ לטעון פרעתיך למה נאמן לטעון מחלת, וצ"ל דוקא להאמינו לגמרי א"נ אלא במגו דפרוע, אבל מ"מ יכול להטיל עליו שבועה לומר אשתבע לי דלא מחלת, וכיון שכן קשה היאך פסקינן בפרעתיך תוך זמנו דגובה בלא שבועה להימן ללוה לומר פרעתיך ת"ז להטיל שבועה על המלוה במגו דמחלת, וכקושיית המרדכי הנ"ל, דהא לגבי שבועה מהימן מחלת בלא מגו, וכיון דיכול לטעון נגד שטר אשתבע לי דלא מחלת, מכ"ש דעל חוב בע"פ דיכול לטעון אשתבע לי דלא מחלת, אע"כ מוכח דמגו לחייבו שבועה לא אמרינן:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קל״ח סימן י״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.