ועדיין קשה לי, להרמב"ן הנ"ל אמאי גובה מיתמי ת"ז בלא שבועה נטעון להם דאלו אבוהון קיים היה טוען אשתבע לי דלא מחלת להרמב"ן לשיטתי' דטענינן כל מילי ליתמי אך מלתא דלא שכיחא, ואולי י"ל למ"ש תו' כתובו' דתקנת חז"ל דהבא לפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה לא משום דמה דאיהו מצי למטען דאפילו בהימניה לגבי עצמו דל"ש כן צריך לישבע דכך תיקני לטובת יתמי צריך לישבע, א"כ י"ל דמה דאמרינן ואפילו מיתמי, ואע"ג דאמרו רבנן הבא לפרע, היינו היכי דל"ש לומר מה דאיהו מצי למטען כגון דהימניה על כל עניני שטר, דגם מחלת בכלל, ובאנו לדון רק מדין הבא לפרע, דבזה א"צ לשבע דלא מחל, דעל זה לא תקנו חז"ל, להשביע כיון דאינו עומד לכך, ודוחק דמנ"ל לחלק בין התקנות דתקנת הבא לפרע מנכסי יתומים לא הי' רק על הפרעון ולח על מחילה, ותקנת אשתבע לי דלא פרעתיך הי' גם על המחילה וצ"ע:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קל״ח סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.