תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קל״ח סימן י׳

אין זה מספיק להרא"ש, כיון דמאמינו על אינו ברשותו ממילא מאמינו על נאנסה כדפרכינן ולהימכיה ג"כ כמה הי' שוה ומשנינן לא קים לי' בגווי' וזה ל"ש לגבי נאנסה, אבל באמת מעקרא לק"מ, דמה דמוקי במאמינו לא שכבר האמינו מקודם, אלא דעתה אחרי טענותיהם מאמינו והכי מוכח ממ"ש תוס' דבמה דאמרינן מי נשבע תחילה לא מיירי במאמינו, דאינו רוצה להאמינו שיצטרך עי"ז לשלם לו, ולזה ל"ש בהימניה מעיקרא וכיון שכן ל"ש להימניה למלוה במגו דאולי לא ירצה הלוה להאמינו ויצטרך לישבע על נאנסה, ואף אם נימא דמ"מ כל כח שיש לו בנאנסה יש לו ג"כ בכמה הי' שוה דהרי אינו מעדף כחו בטענה דכך הי' שוה יותר מבטענת נאנסה, דאם מתיירא מן השבועה, הא גם על טענה זו דכמה הי' שוה יצטרך לישבע, וא"כ כל שמרויח בטענת נאנסה לענין אם יאמין לו הלוה אח"כ בטענתו דאינה ברשותו, דלא יצטרך לשבע נאנסה, ירוויח ג"כ בטענה דכך הי' שוה שלא יצטרך לישבע אם מאמין לו הלוה באינה ברשותו, מ"מ י"ל דלא קשה מידי, דהרי בלא"ה צריכים להבין מה דמשני במאמינו, הא מ"מ יהא ביד הלוה להשביעו כמה הי' שוה, במגו דלא הי' מאמינו והי' יכול להשביעו בגלגול, וצ"ל כמו דלא אמרינן מגו להוציא ממון, ה"נ לא אמרינן מגו להוציא שבועה, ומה דפליגי הפוסקים במגו לחייב שבועה, היינו רק בטוען נגד השטר פרעתיך תוך זמנו, אם יכול לומר אשתבע לי במגו דהי' טוען אשתבע לי דלא פרעתיך אחר זמנו, דבזה רוצה להחזיק בממונו מבלי לשלם עד שישבע לו ולא הוי להוציא, עי' ב"ש אה"ע סי' צ"ו, וכיון שכן י"ל דא"א להאמינו למלוה כמה היה שוה במגו דנאנסה, דנגד זה יש ג"כ ללוה מגו דלא הימניה ולא מקרי מגו להוציא דבא רק לסלק מגו דהמלוה שיהי' מגו נגד מגו, וממילא לא נתקיים חיוב השבועה על המלוה כדין כל מודה במקצת: