אולם עכ"ז איני מבין מה ביקש הט"ז בהקדמה זו, דבזה מגרע גרע דאם היינו אומרים דטעמא דהרואים שייך בזה כמו בזה, היה נייח יותר לומר כיון דבתפוס ממילא הטעם רואים, ממילא מה"ת להמציא סברא דהדלקה במקב"ע וקיימינן גם בהדלקה מבפנים מטעם דהרואה יאמר, אבל להקדמת הט"ז דל"ש הכא כ"כ טעמא דהרואים א"כ חזינן דלהמקשן מסתבר יותר להמציא הסברא דהדלקה במקב"ע ממה דנימא בזה טעמא דהרואים, א"כ אף דהש"ס דחי דליכא קושיא למ"ד הנחה עושה מצוה, די"ל דגם בזה שייך מפני הרואים, מ"מ לדידן דקיי"ל דהע" ראוי לקיים על הסברא פשוטה כהמקשן, ואמאי ניקו לומר בהיפוך דיותר מסתבר גם בזה טעמא דהרואים, מטעם דהדלקה במקב"ע, גם בזה היה ראוי לדחות גם תירוץ ב' דהב"ח שהובא במג"א דנ"מ לדידן דבפנים מקום חיובא, היא גופא קשיא, כיון דהמקשן ידע סברת הרואה, אלא דס"ל דגבי הדלקה בפנים ל"ש כן, מנ"ל לדידן להמציא סברא זו ולא כפשוטו מטעם דהבמ"ב, אבל רואים ל"ש בזה, ולדידן דבפנים מקום הדלקה באמת יצא, ואיני עומד היטב על עומק כוונת הט"ז בזה:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קכ״ה סימן י״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.