תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קכ״ה סימן י׳

ובההיא עניינא בדברי הט"ז סי' תרע"ה סק"ב מ"ש לדייק מלשון ה"נ הרואה אומר דמשמע דיותר מסתבר גבי תפוס בידו סברא זו ממה די"ל כן גבי הדלקה בפנים, והוא דקדוק קלוש, דכיון דכבר שני ליה כן שייך שפיר ה"נ כדמצינו זה פעמים הרבה והיה נראה להמתיק הדבר, כיון דהתרצן אמר לעולם דהנחה עושה מצוה, וטעמא משום הרואה ולדידיה גבי תפוס נ"ח ועומד מדינא לא יצא ולא מטעם הרואה יאמר, וא"כ איך שייך ה"נ, הא להך מ"ד רק בזה הטעם משום הרואה, וביותר דלכאורה המקשן השני דפריך מדרבא דהדליקה בפנים לא ידע ממימרא דרבא דהי' תפוס ומהפלפול הקדום, דאל"כ הא כשהכריח לומר לטעמא דהרואה, א"כ מאי חזית דטעמא דרבא בהי' תפוס משום הרואה, ובהדליקה בפנים משום דהדלקה עושה מצוה, דלמא בהיפוך דהנחה עושה מצוה, ובהדליקה בפנים מדינא לא יצא, ובהי' תפוס משום הרואה, אע"כ דהוא מקשן אחר, א"כ ל"ש לישנא דהתרצן ה"נ הרואה, כיון דהמקשן לא ידע מפלפול הקודם, ולזה הוכיח הט"ז דהכא לא מסתבר כ"כ לטעמא דהרואים, א"כ המקשן ידע אידך מימרא דרבא, אלא דס"ל דבהדליק בפנים ל"ש סברת הרואה, והוכיח מזה דהדלקה במקב"ע, ובהי' תפוס באמת הטעם משום דהרואה, והתרצן השיב דמ"מ ה"נ וכו' היינו בדרך ולטעמך, דלדבריך דהדלקה ע"מ מודית דטעמא דהי' תפוס משום הרואה, ה"נ י"ל דהנחה ע"מ, והכא בהדליקה בפנים משום הרואה דגם בזה י"ל דטעו הרואים, כך היה נראה לענ"ד: