תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קט״ו סימן ד׳

גם מדברי תוס' חולין (דף פ') ד"ה דכמה דלא זרק וכו' לא זכיתי להבין דבריהם, דתחילה כתב ואעפ"י דלר"ש כל העומד לזרוק היינו דוקא אחר שנתקבל וכו' והיינו כתירוצם האמצעי דכאן, ועוד כיון דע"י שחיטה גרידא וכו', והיינו כתירוצם הג' כאן, ואח"כ כתבו וא"ת דבמרובה משמע וכו', ור"א גופא אית ליה כל העומד וכו', והיינו דהוי סתירה דהא ר"א אית ליה ג"כ כל העומד, ואפ"ה ס"ל בחולין דמקרי שא"ר, ובב"ק משמע דמשום דכל העומד לזרוק מקרי ראויה, וקשה לי הא אין התחלה לקושיא זו לב' התירוצים שכתבו תוס' מקודם, דהא במסקנא דחולין פליג בזה היסוד עם ר"א דר"א ס"ל אף אם באמת זרק לבסוף מ"מ מקרי א"ר, כיון דבעידן שחיטה לא הותר מקרי א"ר, ולמסקנא מקרי ראויה בזרק לבסוף אף בלא טעמא דעומד לזרוק, דהא בשחט השני א"ע לזרוק דהוי מחוסר זמן, ואפ"ה בזרק לבסוף מקרי ראוי אלא דאינו חייב מלקות דהוי התראת ספק, שמא לא יזרוק, וכיון שכן ממילא דסוגיא דבב"ק אזלי למסקנא דכל דלבסוף הותר מקרי ראוי, אלא דפרכת הש"ס היה למאן דמקי בנשפך הדם דלא זרק לבסוף וכמ"ש להדיא בב"ק, א"כ בזה שפיר משני דכל העומד לזרוק, והיינו אף דקודם קבלה לא היה עומד לזרוק, מ"מ אח"כ הוי כזרק לבסוף דמקרי ראויה אף דבעידן שחיטה לא היה ראוי, אבל לר"א דסבר דזריקה דלבסוף לא משוי ראוי דבעי' שיהא ראוי בשעת שחיטה, מש"ה לא מהני כל העומד לזרוק, דמ"מ בשעת שחיטה קודם קבלה לכוס לא הי' ראוי, וכן לאידך סברא כיון דהוי ראוי רק מכח עומד לזרוק לא מקרי שחיטה ראויה זהו שייך ג"כ לר"א דס"ל זריקה לא משוי לראויה דצריך להיות ההיתר מכח השחיטה לחוד, מש"ה שייך לומר דאם ההיתר מכח דהוי כזרוק ההיתר ג"כ מכח הזריקה ולא מכח שחיטה לחוד, ומקרי א"ר, אבל סוגיא דבב"ק למסקנא דזריקה משוי ראוי, מש"ה אף בנשפך הוי ראוי מכח דכזרוק דמי, וא"כ ליכא שום קושיא מסוגיא דמרובה ודרך כלל דאם זריקה משוי ליה ראוי, גם עומד לזרוק משוי ליה ראוי, והיינו למסקנא, אבל ר"א דהיה סבור דזריקה לא משוי ראוי, מש"ה לא מהני עומד לזרוק, והקושיא רק כפי קושייתנו הנ"ל, דלר"א ישאר קושית הש"ס בב"ק, אבל על היסוד סברא ליכא קושיא, וזה ודאי אין לומר דכוונתם לכך, דלר"א ישאר במקומו קושיית הש"ס במרובה, דלא משמע לישנא דתוס' כלל לזה: