תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קט״ו סימן ג׳

בב"ק (דף ע"ו ע"ב) תוס' ד"ה כל העומד לזרוק, ומפרש ר"ת דר"א לית ליה כל העומד לזרוק וכו' ולית ליה כל העומד לפדות כפדוי דמי, תמוה לי, דא"כ דר"א ס"ל דלית ליה לר"ש לא כל העומד לזרוק ולא העומד לפדות, א"כ מה יענה ר"א על ר"ש דהכא דקדשים שחייב באחריותן חייב בד' וה', הא הוי שחיטה שא"ר, ואף דתוס' לעיל ד"ה והלא זריקה וכו' כתבו דפרכת הש"ס רק על אוקימתא דנשפך דמו, אבל למאן דמוקי בזרק ושלא לשמו לא פריך, דהא באמת זרק לבסוף והוי שחיטה ראויה, הא זהו לפי המסקנא דחולין, אבל ר"א הא קאמר כיון דקמא לא הוי שחיטה ראויה, אף דהתם מיירי בזרק, ס"ל לר"א כיון דבעידנא דשחט לא הותרה מקרי שחיטה שא"ר, א"כ ליכא שום תירוץ על ר"ש דהכא, וכן קשה לתירוצם השלישי דר"א ס"ל דאף דכזרוק דמי, מ"מ כיון דההיתר רק מכח דהוי כזרוק, אבל שחיטה לחודיה לא הית' מתיר מקרי אינו ראויה, א"כ ממילא זהו שייך גם כן לענין העומד לפדות, אף דהוי כפדוי מ"מ כיון דהותר רק מכח דהוי כפדוי ההיתר מכח הפדיון, מקרי שחיטה שא"ר, א"כ קשה מדר"ש דהכא, ולתירוצם השניה ניחא דבזריקה ס"ל לר"א דלא מהני עומד לזרוק, דמ"מ קודם שנתקבל בכלי לא הי' ראוי, ל"ש בפדיה דמיד ראוי לפדות, א"כ י"ל דר"א מוקי לדר"ש דהכא בבעלי מומין, אבל לתירוצם הא' והג' קשה וצ"ע: