ולפ"ז י"ל מה דנקט רש"י בטעמא דרבא משום דחכם עוקר מעיקרו, היינו דלישנא עלתה שניה משמע בכל דיני שבועה אף לקרבן, וביותר דהא דייקינן שם לההיא דרבא ממתני' הא חיובא יש, ומתני' הא מיירי אף לקרבן וכדקתני במתני' עלה זה שבועה שחייבים עליו קרבן, גם י"ל דלענין איסור לא הוי חדוש, דבכל איסורים אמרינן מתלי תלי, א"ו דאשמעינן לענין קרבן די"ל דלא חלה השניה דליתא בלאו והן, דאלו היה נשבע אז שאוכל היה שבועת שוא ולא חלה השבועה לזה נקט רש"י הטעם דחכם עוקר מעיקרו, ומה"ט למפרע לא היה שוא, ואלו הי' נשבע שאוכל הי' חל למפרע ומקרי שפיר איתא בהן, ונבוא לדינא, דבהפרת בעל כה"ג באמת לא חלה השניה לענין קרבן דליתא בלאו והן, דאלו נשבעה שאוכל לא הי' חל דהוי שוא, אבל לענין איסור ומלקות דלא צריך להיות איתא בהן ובאנו עלה רק מדין אין איסור חל על איסור, בזה אמרינן דמתלי תלי, ובזה מיושב קושיית הר"ן על הרי"ף דהשמיט הך מימרא דרבא, ולפי הנ"ל ניחא, דלענין מלקות ליכא חידוש, דגם בעלמא אמרינן מתלי תלי, והחידוש רק לענין קרבן, דלא נ"מ לדידן, ודו"ק:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קי״א סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.