תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק פ״ג סימן ג׳

והב"י סימן ק"ו מחו"מ ד' כתב זה בשם הרשב"א בתשו' דחיישינן שמא פרע ולא מחק הכתב וכתב הב"י עלה ועיין בתשובת הרא"ש בסי' צ"א, כנראה דרמז דנראה קצת סתירה על דברי הרשב"א מתשובת הרא"ש שבסימן צ"א דיכול לטעון עפ"י פנקס או דצריך לחלק דשם ליכא חשש פרעון וכמ"ש הש"ך סס"י ק"ו. ופלא בעיני דהא הרא"ש בעצמו בסוף סק"ג כתב ג"כ כדברי הרשב"א אלא אלא דבתשובת הרא"ש סק"ג סי' ב' ששאל השואל בתרתי, הא' שנמצא כתוב בפנקסו שהשכין לו הנכרי ע"פ ט"ו ר"ט והנכרי אומר שהי' על י' ר"ט אם יכול לישבע, הב' שהנכרי תובע משכון א' ורוצה לפרוע כך וכך והוא אומר שלא מצא בפנקסו הלואה על משכון זה, אם יכול לישבע שלא הלוה, והרא"ש השיב דאדם שכותב בפנקסו בדקדוק יכול לישבע עי"פ ומוכח כן מהדא דחנווני על פנקסו, ותשובת שאלה שנייה יוצאה מכלל תשובה זו מדין א' לשניהם עכ"ל הרי מבואר דגם יכול לטעון עפ"י פנקסו במה דאינו כתוב בפנקסו, ותיכף אח"ז כתב הרא"ש תשובה הנ"ל דאין להוציא מיתומים בטענת פנקס דשמא נתפרע ולא נמחק. ולכאורה הם דברים סתורים דכמו דחיישינן לדשכח מלמחוק הכי נמי נימא דשכח מלכתוב ההלואה, ובהכרח צריכים לחלק דבסימן ב' מיירי במי שדרכו שלא לשהות זמן מה ודייק לכתוב תיכף ומיד את כל המאורע, ובאידך תשובה מיירי שדרכו לשהות מעט, וזהו לכאורה ראי' ברורה לדברי הש"ך שבסס"י צ"א בשם מהריב"ל.