תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק פ״ג סימן ב׳

על עסק הריב שבין השותפים בוודאי כפי החלטת הש"ך סימן צ"א ה"נ בנ"ד תליא באם שניהם רגילים לדייק היטב ישבע הנתבע שבועת מודה במקצת, ואם שניהם אינם רגילים לדייק הוי רק כטענת שמא ואין על הנתבע שבועת מודה במקצת, ואם התובע דייק והנתבע לא דייק הוי כנ' ידענו ונ' לא ידענא משואי"ל. ונ"ל אף בנתבע ג"כ דייק יש לדון טובא דהא עיקר דיוקא מהרא"ש מלישנא דמתני' חנווני על פנקסי כיצד לא שיאמר וכו' דלמא התחיל בלשון חנווני ע"פ והוצרך לבאר לא שיאמר וכו' ויטעון ע"פ אלא שיאמר במפורש נתתי, א"ו דגם באומר נתתי על ידי פנקסי נשבע ונוטל ובא מתני' לומר לא שיאמר ר"ל דלגבי איש אחרינא הוי ג"כ בירור ע"י פנקסו שכתוב בו שפלוני חייב לו אלא דווקא בחנווני דהוי רגליים לדבר כיון שציוה לו הבעה"ב ליתן והוא כתב בפנקסו שנתן יכול לישבע שנתן, ומזה למדנו שאדם רגיל לכתוב כל עניניו בפנקסו בדיוק היטב דהוי טענת ברי על פי פנקסו עיי"ש, ואם כן י"ל דהראי' רק בדמיון הוי ע"פ דמסתמא לא עשה מעשה לכתוב מה שאינו אבל בהיפך לדון עפ"י פנקסו במה דלא כתוב י"ל דדלמא שכח מלכתוב ואינו דומה שב ואל תעשה לקום ועשה, והרא"ש בעצמו סוף כלל ק"ג כתב דאין להוציא מיתומים בטענת פנקס דשמא נתפרע ולא נמחק, והביא ראיה מירושלמי שהו בתוס' יבמות דקט"ו ע"ב ד"ה אימר אשתלויי.