תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק נ״ה סימן ו׳

והנה בש"ע יו"ד סימן קמ"ו בהג"ה ס"ח ומשמשי ע"ז אם מכרם או משכנם בפשטא נראה דהרמ"א הכריע כדעת הר"ן ורבינו יונה להקל. אמנם נראה דרך אחרת בכוונת הרמ"א, דבפשוטו יש לתמוה הלא בסימן קל"ט סעיף ב' הביא המחבר ב' דיעות הנ"ל במחתה שמכרה לישראל ולא הגיה הרמ"א שם כלום ואיך יסתום כאן להקל, ודוחק לומר דבסימן קל"ט סמך הרמ"א אההיא דסימן קמ"ו דאפכא מסתברא, דשם בסימן קל"ט הוא עיקרא דדינא זה דמשמשים שמכרם ושם הו"ל להרמ"א להכריע דעתו, לזה נ"ל דאין דעת הרמ"א להכריע בבירור כדעת הר"ן, רק הכא בסימן קמ"ו שכתב המחבר ויש מתירין במכרה לצורף ישראל, ע"ז קאי דברי הג"ה ומשמשים שמכרם או משכנם כוונתו במכרם לצורף ישראל, בזה יש לסמוך להקל, אף דבהג"ה לא זכר כלום מצורף, מ"מ הרי לא התנה ג"כ מכרם לישראל, ואלו הר"ן ורבנו יונה לא הקילו רק במכרם לישראל אבל לא לנכרי ע"כ כיון דקאי המחבר דמיירי במכרו לישראל לא הוצרך להזכירו, הכא נמי י"ל דמיירי בצורף דקאי אדברי המחבר דמיירי בצורף ולא הוצרך להזכירו שנית (ומה דהזכיר הרמ"א מכרו או משכנו, ולא כתבו בקיצור ומשמשים כה"ג בטל משום דבעי לחדש דמשכנו דינו כמוכרו), ואף שכתבתי דדעת הר"ן עצמו להקל במשמשים אף במכרם לאינו צורף כמש"ל, וכן נראה להדיא מדברי המחבר סימן קל"ט סי"ב, דאפילו במחתה מיקל הר"ן אף שלא לצורף, מ"מ הרמ"א אינו רוצה להכריע להקל רק במכרו לצורף ישראל, דיש לנו ב' סברות להתיר דדעת הרמב"ם דאף בע"ז עצמה מכרה לצורך בטלה, וגם דעת הר"ן ורבינו יונה דבמשמשין אף מכרה לאינו צורף בטילה מש"ה במשמשין שמכרה לצורף סמכינן על הצטרפות שיטות אלו להקל.