תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק נ״ה סימן ז׳

ובאמת כן נוטה הדין דהוי ס"ס פלוגתא דרבוואתא דהוי ס"ס מעליא, ואף דהוי חזקת איסור, מ"מ בס"ס דרבוואתא מהני אף בחזקת איסור דמשום החזקה לא ישתנה הדין, כמ"ש בכנה"ג יו"ד, ואף דלדעת המהריב"ל בשו"ת ח"ג סימן מ"א ס"ס דרבוואתא לא מקרי ס"ס דהוי משם אחד, מ"מ מצינו כמה אחרונים החולקים עליו, עיין בשו"ת שער אפרים סימן ע"ט. וגם בדברי המריב"ל עצמו סותר עצמו בכלל זה וכמו דהארכתי במקום אחר, והשתא אתי שפיר דבסימן קל"ט דלא נזכר כלום מצורף לא הכריע הרמ"א להקל, כנ"ל ברור בכוונת הרמ"א דלא בא להכריע להקל במשמשין שמכרם רק במכרם לצורף דווקא. נמצא בנ"ד במנורה שמכרה שלא לצורף, הדבר קשה להתיר אף להדיוט כיון דלדעת רש"י והרשב"ם ותוס' והרא"ש לא הוי ביטול ואסור מדאורייתא, ואיך נסמוך להקל בדאורייתא על שיטת הר"ן ורבינו יונה במקום שהגאונים הנ"ל חולקים עליהם, ואדרבא לצורך הדיוט חמור מלצורך בית הכנסת דלצורך בהכ"נ יש לומר דאין כאן חשש דאורייתא דמה שמשתמשין בו להדליק נרות לצורך התפלה, י"ל דהוא בכלל מצות לאו להנות ניתנו, ואף דנעבד אסור לגבוה, י"ל דדווקא לצורך הקרבה אבל לצורך מצוה י"ל דאסור רק דרבנן כיון דמאיס, ואלו לצורך הדיוט הוא דאורייתא דלדעת הרבה פוסקים דמכירה לא הוי ביטול אסור מדאורייתא, ע"כ נלע"ד דאין תקנה למנורה זו וטעונה גניזה כנלע"ד: