תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק ל״א סימן כ״ו

ולענ"ד אדרבא מלשון הטור אא"כ כתובתה בידה משמע דבשום פעם אינה גובה אא"כ כתובתה בידה אף בעידי שריפה וכדומה אינה גובה וזהו עיקר החילוק בין כתובה לנדוניא דלהדיא משמע מלשון הטור דמחלק בין כתובה שהוא תנאי ב"ד לתוספת כתובה ונדוניא, וזהו רק בליכא ריעותא, דהא במקום שכותבין אף בכתובה אינו גובה במקום ריעותא, הרי דאף בליכא ריעותא בעינן דווקא לסברא דתנאי ב"ד דכמאן דנקיטי שטרא בידה, אבל בלא"ה טענינן פרוע ומ"ש רומעכ"ת נ"י דאיך שייך על מניעה עדים, אטו עדים בכיפה תלוי מלבד דעכ"פ נ"מ בכתב לה ואיכא עידי שריפה, גם בפשוטו נ"ל דבמעידים דבשעה שמכרה מיחה בעדים שלא יכתבו לה בוודאי ליכא ריעותא דחסרון השטר כיון דידוע דמיחה הבעל מלכתוב ואפשר גם אם רק מעידים העדים שלא הי' עדים אומרים בשעה שהכניסה לו הנדוניא רק הם והם לא כתבו ג"כ לא הוי ריעותא ול"ח שמא צוה אח"כ לעדים אחרים לכתוב ולעשות מזה ריעותא עכ"פ במיחה בוודאי לא הוי ריעותא. גם מ"ש מעכ"ת נ"י דלדברי לא הו"ל להטור להשמיט עיקר חידוש כזה, אני אומר בהיפוך דלדברי רומע"ל לא הו"ל להטור להשמיט עיקר חידוש דין דבמקום דליכא ריעותא גובית נדוניא ות"כ, אבל לדידי י"ל דהטור כללו בלשונו אא"כ כתובתה בידה דמשמע דבענין אחר לא, כנלע"ד ברור בדעת הטור.