תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק ל״א סימן כ״ד

תו כתב רומעכ"ת וז"ל ומה דהוכיח מעלתו מדעת הרא"ה דס"ל מטעם הריצב"א חשיב ממש כמו אחר זמנו, אמת שממנו מוכח הכי בבירור דאלת"ה אלא משום צירוף שלא תתבזה אשתו בב"ד הדר לא משני מידי דפשיטא דצריך התנא לאשמעינן דמש"ה חשיב אלמנה הגיע זמן, א"ו סובר בפשוט דמפני שהוא סמוך למיתה חשוב כהגיע זמן כאחר מיתה, משא"כ בשאר בע"ח תוך זמנו אחר מיתה הוא ת"ז וסברא זו דחויי' היא מפומא דכולהו רבנן שהרי לשון הרא"ש והריצב"א תי' דבכתובה נמי לא חיישינן לצררי תוך זמנו, אלא ש"מ סמוך למיתתן דאורחי' להתפיסם צררי כדי שלא תתבזה אלמנתו, הרי אך משום דלא תתבזה הוי אורחי' ולהכי לא חשוב תוך זמנו, הרי להדיא דלא כהרא"ה וכו', לענ"ד רבותא למיחשב גברי, נגד זה יש לנו דעת הרא"ה וגם לישנא דהה"מ שכתב בלשונו פט"ז מה"א וז"ל ודע דבנכסי צ"ב וכתיבה שוים בזה דהרי אין כאן קל בכתובות מבשארי חובות עכ"ל, משמע דבא לומר דאין כאן דין חדש בכתובה לומר בו מקולי כתובה שני כאן ודווקא בכתובה, אבל לא בצ"ב דבאמת אין כאן קולא יותר משאר חוב דכל בע"ח צריך לישבע, הרי דמדינא הוא כמו שאר ב"ח, דאלו לדברי רומעכ"ת הוא רק בדרך עילה, א"כ א"א ללמוד זה משאר חובות רק מדקדוק לישנא דמתניתן ומדכוללים עם הכתובה כדכתב רופ"מ נ"י ואין להעמיס כן בכוונת הה"מ, כיון דעכ"פ להרא"ה והה"מ דינו כמו אחר זמנו ממש, וה"נ י"ל לדעת הרא"ש דמכח דאורחא הוא להתפיס צררי סמוך למיתה משום לא תתבזה שוב אזדא ממנו חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו, ומנ"ל לומר דרק דרך עילה הוא. ואף הרמ"ה שבהרא"ז ר"פ אעפ"י יכול לסבור כן אלא דמ"מ צריכים לומר דתוספת כתובה ככתובה דהרי פשיטא אלו הי' הבעל חייב לה ממקום אחר לא היינו אומרינן דמתפיסה תוך זמנו סמוך למיתתו משום שלא תתבזה, אלא דבפרעון כתובה שיש לכל הנשים, ואדעתא דהכי נישאת לו מתחלה בזה דעת האדם שתגבה אותו בלא בזיון מש"ה צ"ל דתוספת כתובה ככתובה, אבל מ"מ י"ל דמה"ט בכתובה לית ביה כלל חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו וקשה להוציא ממון בבירור נגד דעת הרא"ה והה"מ ובפרט דבוודאי לדעת המ"ל והב"ש דס"ל לטעמא דתוס' גובית נדוניא בלא שבועה ולא דקדקו לישנא דמתניתן כדכתב רומעכ"ת נ"י, ומ"מ ס"ל בפשיטות דלהרא"ז והריצב"א גם נדוניא צריכה שבועה, הרי דס"ל ג"כ דמהך טעמא דלא תתבזה נסתלק לגמרי החזקה ולא בדרך עילה בעלמא.