תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק ל״א סימן כ״ג

לענ"ד דקדוק קלוש הוא מאוד במתני' ולדון מזה דגם לנדוניא צריכה שבועה, ובפרט כיון דבאמת אף אם הי' תני לישנא דאין אלמנה נפרעת כתובתה עדיין לא הי' ממועט להדיא נדוני' מכלל זה, דבכמה דברים נדוניא בכלל לשון כתובה כמו עוברת ע"ד וכדומה משום הכי קיצר התנא בלישנא אין אלמנה נפרעת דסתם פרעון היינו כתובה דישנו לכל הנשים לא נפקדה אחת מהנה, וסמך גם כן על מה דמסיים התקין ר"ג הזקן וכו' וגובה כתובתה דידעינן דמיירי בכתובה, ומ"ש רומפמכ"ת כיון דכל עיקר דנדוניא הוי ת"ז דלא ניתנה לגבות מחיים למידין רק מדכוללים נדוניא וכתובה יחד וכו' אינו מוכרח דהרשב"א כתב זה בדרך הכרח מדחזינן דכוללים אותם יחד ואין מחלקין ביניהם בזמן פרעון מכח זה מוכרח לנו דכל מכניסי נדוניא דעתייהו לגבות כשתצא ממנו אבל לא דמשום זה נולד הדין דלא ניתן לגבות מחיים ואדרבא אפשר בהיפוך דכיון דלא נתנה לגבות מחיים משום הכי כוללם ביחד, והגם מה בכך דהוא מכח דכוללם יחד סוף סוף י"ל כיון דעכ"פ לא ניתנה לגבות מחיים ממילא הוי תוך זמנו גם לענין שבועה ואין דיניהם שווים, דה"נ כמה חלוקים ביניהם לענין מת בעלי דס"ל להרבה פוסקי' דאינו גובה נדוניא. ולא אמרינן גם כן כיון דמה דא"י לגבות אותם אף כשבעלה חי הוא רק מדכוללם יחד עם הכתובה וכיון דעכ"פ גובית הכתובה, ממילא גובית גם נדוניא, הרי דאין זה הכרח ברור לדמותם לכל מילי.