תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק ל״א סימן כ״ב

תו כתב מעכ"ת נ"י דמכח קושיתי על הרא"ש פ"ק דב"ב דגם לתירוץ הראשון ניחא ההיא דהנכסים בחזקת יורשי האשה באמת מוכרח דלא כהמ"ל והב"ש ודעתי, אלא דלכל תירוצים גם בנדוני' צריכה שבועה, וז"ל כי לענ"ד אחרי שכל הנשים יש לה נצ"ב, א"כ מה דתנן במתני' אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה, לשון זה אינו סובל בשום אופן אלא בכל מיני פרעון אפילו צ"ב שאינו בעין כדכתב הה"מ דאל"ה עכ"פ הי' לו למתני אין אלמנה נפרעת כתובתה, ואלו לא הי' דברי הרמ"א בשו"ת סי' צ"ג שדחק בפירש לשון הרמב"ם פט"ו מהלכות אישות כדי שיסבור נמי דלא כעיטור, אלא דאף נדוניא נמי אינה נגבית מחיים, היו דברי הה"מ בפשוטו דאינה אלא כשאר מלוה, ואולם אף למה שדחק הרמ"א הנ"ל יראה לי, מ"מ אף לפי' התוס' אף נדוניא אינה גובה אלא בשבועה דלזה מודה בבירור לשון המשנה זולת בנצ"ב בעין דזה לא פרעון אלא חזרה מקרי והיינו משום דהעיקר מה דנדוניא אינה נגבית מחיים, נראה לי עפי"מ דהביא שם הרמ"א הנ"ל תשו' הרשב"א שכתב ועוד מספר כתובה נלמוד שכוללן נדוניא עם הכתובה ואין מחלק בזמן הפרעון וזה נ"ל ברור עכ"ל וא"כ דזה עיקר הטעם דנדוניא הוי תוך זמנו, ממילא שוב כשמצאו העילה לחוש לגוף הכתובה לפרעון יהי' לאיזה טעם שיהי' אף הנדוניא בכלל, ותה"ל כבר הערותי בזה סימן צ' עכ"ל.