תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק ל״א סימן י״ב

מ"ש ידידי רומעכ"ת נ"י דרק עילה מצאו לענין שבועה, אבל לעיקרא דמלתא הוי תוך זמנו ממש, זה אינו מכמה טעמים, הא' דהא בהרא"ש פ"ק דבתרא מבואר דס"ל דגם לנדוניא צריכה שבועה ממ"ש שם על תירץ הריצב"א דלפום הך תירוצא מיושב ההיא דנפל הבית למ"ד בחזקת יורשי אשה ולא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו, דמיירי במת פתאום עיי"ש, וההיא דחזקת יורשי אשה מיירי בנצ"ב, הרי ס"ל להרא"ז דבנצ"ב צריכה שבועה, [וקצת קשה לי לישנא דהרא"ש במ"ש דלפ"ז ניחא הא הך דחזקת יורשי אשה דמיירי בנדוניא, לתירץ קמא ניחא ביותר דטעם השבועה כיון דתנאי ב"ד מתפיס צררי ממילא בנדוניא לא צריך שבועה] וכ"כ הה"מ להדיא בפשיעות דנדוניא שאינו בעין צריכה שבועה, וכ"כ הב"ש רס"י צ"ו, ומעתה אם נימא כדברי רופמכ"ת דלא הוי זמנו ממש א"כ תיקשי מנ"ל זה בפשיטות דנדוניא צריכה שבועה מה דלא אשכחן כן מפורש רק בכתובה ואיך נלמוד מסברא נדוניא מכתובה דלמא רק בכתובה משום דאלים יותר חששא דצררי דהוי תנאי בית דין, כמו דמצינו כן לענין בנותיו, ונהי דלהך תירוצא ס"ל מסברא דאלו הי' תוך זמנו ממש לא מהני תנאי ב"ד לחוש לצררי, או דהוכיח כן מכח הקושיא דנפל הבית מ"מ כיון דבאמת לא הוי זמנו ממש ורק בדרך עילה עשאו כזמנו לענין שבועה, ממילא פשיטא די"ל דווקא בכתובה מצאו עילה זו בצירוף חששא דתנאי ב"ד אבל לא בנדוניא, אע"כ ברור דס"ל דשעת מיתה הוי זמנו ממש. ב' ממ"ש הרא"ה ר"פ אעפ"י לדחות שיטת המתרצים דאם לא הי' ת"כ ככתובה לא הי' צריך שבועה דהוי תוך זמנו, דהא שעת מיתה זמנו הוא כדמוכח פ' השולח עיי"ש, כוונתו מבואר ממאי דפרכינן שם מאי אריא אלמנה אפילו בעל חוב נמי וכקושית תוס' שם, ואם נימא כדברי מעכ"ת נ"י עדיין אינו מיושב הוכחה זו דמאי פריך הש"ס, הא מ"מ אלמנה יותר רבותא מב"ח כיון דלא הוי זמנו ממש. שלישית העולה על כולה דלע"ד מפורש להדיא בטור שכתב במקום שאין כותבין גובינן כתובה בתנאי ב"ד, אבל תוספת ונדוניא אינה גובה אפי' יש עדים כמה הכניסה, אבל במקום שכותבין אינה גובה כתובה, הרי דת"כ ונדוניא אינה גובה אפי' יש עדים ובוודאי דאפילו וודאי לא כתב לה, דאם דווקא בכתב לה ואיכא ריעותא דכתובה, א"כ דינו ממש כמו כתובה, ודוחק לומר דכוונת הטור דנדוניא חיישינן שמא כ' לה, וגם מדכתב בכתובה דגובה בתנאי ב"ד, משמע דבלא תנאי ב"ד אף בליכא ריעותא אין גובי' ומשמע להדיא אפילו אם היתומים מודים שהם לא פרעו טענינן להו דפרע אבוהון, אע"כ דהוי זמנו ממש, ומ"ש רומעכ"ת נ"י דבנדוניא י"ל דלא מסר הח"מ לראיית עיני הב"ד, לענ"ד כיון דגם בנדוניא יש לנו סניף דלהרבה פוסקים ס"ל דנדוניא שאינו בעין הוי בכלל תוספת כתובה ממש, עיין ב"ש סימן צ"ג סקכ"ג וגם להסוברים דהוי תוך זמנו ממש, ממילא במקום דליכא ריעותא כגון ע"י שריפת העיר כדכתב מעכ"ת נ"י יש לסמוך על ראיית עיני ב"ד.