תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק כ״ד סימן ב׳

ומזה נראה לכאורה לעיקר כדעת הש"ך סימן קל"ג סק"ה דאפי' אין עדים שנמסר לידו בפקדון לא מהימן דאף למ"ש היכי דהחיוב תליא בהודאתו אמרינן הפה שאסור מ"מ כיון שצריך שבוע' אז אינו נאמן. ולכאורה מ"מ י"ל כדעת הסמ"ע, והיינו הרא"ז לשטתי' דנראה מדבריו פרק הכותב בסוגיא דאתתא דאפקידו גבה מלוגמא דשטרא שכ' שם דבעינן עידי ראה וגם עדים שמסרו לידה בפקדון דעידי ראה לחוד לא מהני, אף דאין לה מגו דלקוח דבעי כתיבה ומסירה, מ"מ נאמנת לומר מחיים תפיסנ' במגו שבא לידי בתורת משכון עיי"ש, משמע דהך גופא שבא לידי' בתורת משכון נאמן בטענת לקוח א"כ הכא אלו לא ידעי' שנמסרו לידו בפקדון היה נאמן אף דחוץ לב"ד ל"ש מגו והוי ראה, מ"מ נאמן משום תפיסתו כמו שהי' נאמן לומר לקוח וא"צ כלל למגו, ומ"מ אין צורך לדברי הסמ"ע די"ל דמיירי דמודה שבא לידו בפקדון אלא שאח"כ הלוה עליו דא"נ אלא במגו בתורת מקח או בתורת משכון בא לידי, וצריך שבועה ואינו נאמן חוץ לב"ד והוי עדים שבא לידו בפקדון כנלע"ד. ובעיקר סברא זו דנאמן מחמת תפסתו לומר שבא לידו במשכון מדברי הראשוני' הרי"ף והרא"ה והר"ן שם נראה דלא ס"ל כן דכולם כתבו דמיירי בעידי ראה ולא בעינן עידי פקדון וכ"כ באו"ת שכתב דכולם חלקו בזה על הרא"ז, ודוחה לדינא דעת הרא"ז שהוא יחידאי בדבר, ולענ"ד אין זה הכרח דאפשר לומר דבמשכון דעלמא שיש לו קנין בגופו נאמן מ' תפיסתו והוי כטוען לקוח, משא"כ במלוגא דשטרא דאין קנין מחמת משכון דבשטרות אין קנין בלא כתיבה ומסירה אלא שהמשכון הוא שאינה מחויבת להחזיר השטרות עד שיפרע, וכיון שאין לה קנין בגוף המשכון א"נ מחמת התפיסה לטעון ממשכון דהוי רק כטוען על דמיו ולא על גופו גם יש לי לומר דס"ל דאין התפיסה ראי' אלא שמושכן בידו, ואינו יודעים לכ"מ נאמן המלוה עד כדי דמיו אף דהיכי דליכא מגו, היינו גם כן מטעם דבע"ח קונה משכון וכמ"ש הש"ך סי' ע"ב סק"ד וזהו ל"ש בשטרות דאין קנין בגופם למשכון, ולדעת הרא"ז צ"ל כיון דידעינן שמגיע לה כך וכך וגם ידעינן מ' תפיסתה שבא לידה למשכון, ממילא נאמנת שממושכן על כל חובה וצ"ע לדינא: