תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק כ״ה סימן א׳

סימן קכ"ג סי"א בהג"ה יוכל אדם להרשות ללוה לדון אם ערב קבלן שלו בסמ"ע והש"ך העלו דאם אין להלוה לשלם דמותר להעיד לחייב הערב דליכא חשש נגיעה חדא דשמא יתעשר לא חיישינן, ועוד דאין לו ריווח בזה דהא יתחייב לשלם להערב, ונלע"ד דמ"מ עדים קרובים ללוה אינם יכולי' להעיד על החוב שלא נפרע אעפ"י שאין ללוה לשלם, אף דלא חש לשמא יתעשר, היינו בשביל זה לא מקרי נוגע ומש"ה יוכל הלוה להעיד דכיון דליכא נגיעה ממילא כשר להעיד, משא"כ העדים הקרובים דפסולים מטעם גזה"כ ולגבי לוה לא נתקיים עדותן, ואם באמת יתעשר היום או למחר אין לנו לחייבו עפ"י עדות זו שהעדו הקרובי' ממילא פסולים גם לגבי ערב דהוי עדות שבטלה מקצתה, ומשום הך סברא דלא חיישי' שמא יתעשר לא מהני לומר דלא הוי עדות לגבי לוה, דמ"מ נקרי עדות שבטלה דאין לנו לפסוק על פי עדותן וליתן להמלוה פס"ד שמחוייב הלוה לשלם לענין אם יתעשר, כך נ"ל בפשיטות בלי פקפוק. ובש"ך שם תמוה לי שכתב בפשיטות דלא הוי הלוה נוגע דהא יצטרך לשלם להערב ול"א השני נוח לי וכו' דל"א כן אלא אם הוא בא להוציא, אבל לא אם הוא מוחזק ורוצים להוציא ממנו, וכתב שכן פשוט הרבה פעמי' בסי' ל"ז ואנכי לא ידעתי המקום שמצא הש"ך כן, הלא ראי' מבוררת להיפך בסי' ס"ו סכ"ב ראובן הי' לו שטר על שמעון ונתנו ללוי בכתיבה ומסירה והי' שמעון א' מעידי המתנה וכו' לפי ששמעון נוגע בעדות שרוצה להעיד כדי שיפטר מבעל דינו שהשני נוח לו וכו' עיי"ש, הרי להדיא אף בכה"ג אמרינן שהשני נוח לי, גם בבעה"ת שער.. כתב בההיא דעדים השוכרים דדרו בה תלת שנין דאמרינן דנקוטי אתר ביתא בידייהו ואמרי למאן ניסבא היינו דווקא דמזומן בידם לשלם, אבל בלאו הכי לא דהוי נוגעים דהשני נוח לו וכו' הרי דאף בכה"ג אמרינן השני נוח לו וצ"ע: