תשובות מהרש״ל · חלק ו׳ סימן ה׳

עוד באתי לחפש לו קצת זכות על מה שאמר הבנים ממזרים בשלמא מה שהחמיר ועשאה אותה בנידה לבעלה יש לישבו קצת ולומר שדעתו היה מאחר שנהגו הנשים חומרא זו הוה כאלו קבלו עליהם שלא תחשב החפיפה בלילה וחפיפה אפילו בדיעבד וא"כ הוה הטבילה בלא חפיפה והוה כנידה מדרבנן ואסור' לבעלה בנידה דאוריית' אבל במה שהחמי' בכעסו ואמר שהבנים ממזרים קשה בעיני לומ' שנתעלם ממנו שמעתא דבי רב ידעי דאמרינן בפ' החולץ ובפ' האומר הכל מודים בבא על הנידה שאין הולד ממזר דכתיב ותהי נדתה עליו שאפילו בשעת נידתה תהא בה הוייה וכן הביאו כל המחברים אלא בודאי דרך גוזמא קאמר ממזר ולאו דווקא קאמר אלא כלומר פסול הוא והיינו פגום וכמו גוי ועבד הבא על בת ישראל שאין הולד ממזר אלא פגום לדעת מקצת המחברים וכמו שכתב הרא"ש ונאמר הכא נמי פגום הוא שהרי בא מן הנידה דרבנן וכאשר כתב הרמב"ם בפרק ט"ו דביא' איזהו ממזר כל הבא מן הערוה מן העריות חוץ מן הנידה שהבן ממנה פגום ואינ' ממזר ובדואי זה הטעו' להחכ' ההוא ואומר אני שאפי' לפי מה שעלה על דעתו שהוא פגו' כן הבא מן הנידה היינו דאוריי' אבל בנידה דרבנן כל היכ' דלא אשכחו דגזרו להדי' לפסול הבן אין לנו להוסיף ולפסול זרע ישראל בכדי אפילו עבר באיסור דרבנן כמו שכת' הר"א בפ' ב"ש על דברי הרי"ף שכת' על קידושין קטנ' איסו' דברנן והרמב"ן בא לחז' דבריו אף היכא דלא שייך איסו' כרת ולאו כמו גבי איסור דשייך בהן כרת ולאו ולקנוס זה כמו זה מהא דכל פסולי גיטין של דבריהם כגון כתב לשם מלכות שאינה הוגנת כו' או היה במזרח וכתב במערב וכן כנסה בגט קרח שבכל אילו אין בהן איסור ערוה ולאו אלא פסול תקנות של דבריהם משום שלום מלכות ומשום דמחזי כשיקרא ואעפ"י כן תצא מזה ומזה כו' וכל י"ג דרכי' בה כ"ש בקדושים דרבנן והשיב הרא"ש דאין עניין זה לכאן כלום והתם טבעו חכמים מטבע בגיטין וקנסו כל המשנה ממטבע שלהם אבל בנדון זה שאין תקנה לחכמים בדבר זה אלא לפי שבא עליה באיסור דרבנן יש לקנסו אין לחדש קנס זה מדעתינו א"ל שנמצא להדיא שקנסו כיוצא בזה עכ"ל כ"ש בנדון מנהג שאפי' מדרבנן אין בו איסור אלא מה שנהגו על עצמם שאין לנו לקונס ולעשות הוולד פגום וכ"ע מודים בזה ועוד נראה בעיני שאפי' בנידה ממש לא עלה על דעת הרמב"ם לעשו' ולד פגו' לכהונה והנה אעתיק מעשה שבא לידי שחכם אחד רצה לפסוק שהולד פגום מן הנידה לדעת הרמב"ם והשבתי לו על ככה וז"ל החכם מאחר שכתב הרמב"ם בפ' ט"ו דביאה איזהו ממזר הבא מן הערוה חוץ מן הנידה שהבן ממנה פגום ואינה ממזר כו' משמע שפגום הוא לכהונה מדכתב אינו ממזר כלומר אינו ממזר להיות פסול לבא בקהל אלא פסול לכהונ' ומה שכת' הרמב' גופא בפ' י"ט אין הולד חלל מניד' היינו שאין עליו איסו' חללות כגון שהיא איסורו איסור עולם או שיה' חלל ממש אפי' אם הוא זכר דהא אפי' כהן הבא על אשתו נידה אינו עושה חלל לפי שאין חלל אלא מאיסורי כהונה כדאיתא בפרק עשרה יוחסין אבל פגום הוה כגון שאם היתה בת פסול' לכהונ' דומי' דהא מסקינן לקמן בפ' החולץ הכל מודים בבא על חייבי כריתו' שהולד פגום ומפ' דהכל מודים דקאמר הק' אפי' ר' יהושע דאמר אין ממז' מחייב כריתות פגום מיהא הוי קל וחומר מאלמנה לכ"ג ופי' רש"י פגום כגון אם היא בת פסולה לכהונה כמו חללה ואף דגבי נידה איכא למיפרך מה לגבי אלמנ' שהיא עצמה מתחללת מה שאין כן בנידה וכדאיתא התם בסוגיא כל היכא שהיא אינה בביאה ליכא למילף מאלמנה לכ"ג מ"מ מאחר דק"ל יש ממזר מחייבי כריתות אלא שמגזר' הכתו' אימעוט בנידה שיה' קדושין תופסין בה ואין הולד ממז' איכ' למימ' דלא אימעוט אלא ממה שאין קידושין תופסין בה ולעניין ממזר אבל לעולם לא גרע מאלמנה לכ"ג והולד פגום ע"כ והשבתי לו דע"כ לא עלתה על דעת הרמב"ם להיות הולד פגום לכהונה דא"כ למה ליה למכת' גבי דין ממזר הולד פגום וגבי דין חללים כתב הולד כשר ואינו חלל אדרבה לשם הוה ליה למכתב הולד פגום ואינו חלל מחמ' דקאי באיסורי כהונה ואין שייך בדין ממזר כלל ועוד תדע' הולד אינו פגו' דה' הי' עצמה שעשתה עבירה אחת מחייבי כריתו' ומצינו שכל חיי' כריתו' נתחללה בביא' להעשו' זונה ופסולה לכהונה והוה לן למימר נהי דמיעוט קרא בנידה דתפסי בה קידושין ולא נעשי' זונה ממש שיהיו בנים הבאים מן הכהן חללים מ"מ פגומה היא לכהונה אפ"ה אמרינן מאחר דמיעט קרא נידה משאר חייבי כריתות שהרי תפסי בה קידושין א"כ לא נפגמה כלל ולא פסלה כאשר כתב הרשב"א בתשובה כ"ש הולד שאינו נפגם ואדרבה מצינו גבי גוי ועבד הבא על בת ישראל שהי' נפגמה לכ"ע והול' אינו פוגם למקצת האמוראי כ"ש היכא שהיא לא נפגמה שהולד אינו פגום ועוד מדכתב הרמב"ם הולד כשר ואינו חלל ולא די לו במה שכתב אינו חלל משמ' דכשר ממש אפילו לכהונה אלא בוודאי הוולד פגום ומקו' קל קאמר והיא מעזי פנים דהיינו המורדי' ופושעים כדאיתא בנדרים וכדמוכח מההיא עובדא דרבי עקיבא במסכת כלה וכמו שכתב הטור בני נידוי פי' בני נידה אעפ"י שאינו ממז' מן התור' כו' וי"מ בני נידוי ממש כו' ובסוף כתב בכל אילו פוגם הולד ונקרא פושע ואף שהרמב"ם בפ' כא מאיסורי ביאה לא קחשיב אלא בני נידוי ממש אפשי דס"ל דכ"ש הוא ולא קא חשיב בכלל בני תשע שהרי הוא בא מאיסורי כרת ואינו דומה לכל אינך שאין בהן איסור ממש אלא שפוגמין הולד ע"כ והודה החכם לדברי ויתר חכמים הסכימו עמדי ע"כ.