תשובות מהרש״ל · חלק ו׳ סימן ו׳

ובודאי זה החכם מהר"ז מכלל כעס בא לכלל טעות שלא ירד לעומקו של הלכה ומה מאוד תמה אני על החכ' מהר"ז אשר שמעתי עליו שהו' איש ירא אלקים וחסיד ולא ירא לשלוח יד במשיח ה' ולא חש לכבוד הזקן ובנו אשר הם גדולי הארץ בחכמה ובמניין וכל בני המדינה סרים למשמעתם ודר' שלא בפניהם להרוס תקנת' ודיבר עליהם סרה ואם אורייתא דהוה רתח' ביה היה לו לקנאות בקנאות סופרים ולהתווכח עמה' בהלכה על מה עשו ככה ומתוך כך היה מתרווח' שמעתא ועשייתו שלא בפניו הוא כמוצי' לשון הרע כי אינו רחוק ממה שכת' הג"ה מיימוני מי שאומ' לחבירו שהדיין עשה לך שלא כהוגן כו' גם לא חש לעול' דההוא תלמודא שבא לקפח הזקן ר' טרפון במסכת מנחות כו' רחמנא ליצלי ליה מההוא עונשיא כי גברא רבא הוא גם מה שהחזיר הנשים אחר ברכו וביטל עונת' עבירה גדולה הוא בידו וצריך כפרה ויהושע ע"ה נענש על זה שביטל ישראל לילה אחת מפריה ורביה וחכמינו הקילו בעניין החפיפ' היאך דלא אפשר לכל הפירושים ולא דחו הטבילה עד למחרתו וחליל' לומר שהשתבש בזה שסבר מאחר שאמרו הקהל ברכו שהוא לילה אף לעניי' חפיפה שהרי מנהג' לא תלוי בקריאת יום או לילה או שייך ליום שלפניו או לאחריו אלא כדי שיהיה קודם לילה כדי שלא תהא מהומה לבית אלא בודאי שחשש החכם להחמיר ובא לעשות משמרת לדבריו וגזר אחר ברכו אטו לילה אכן יש לתמוה כי מי הוא זה ואיזהו שיכול לתקן תקנות מעצמו בלי קביצת חכמי' ולומר שאם לא תכנ' לבית המרחץ קודם ברכו ששוב לא תכנס והנשים לא נהגו אלא להכנס למרחץ בעוד הוא יום ולא הקפידו על תפילת הקהל ואי לדידי ציית ההו' חכם יחזו' מדרשתו ויאמר במקום שדרש ברם הדברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי דלא עדיף מרבא ע"ה ויאמר ברבי' שדיבר סרה על הגדולים דהיינו ה"ה מהר"ר מאיר ובנו אשר קם תחתיו ה"ה מהר"ר יהודא ועיניו לא ראו מה שראו עיניהם ולא ידע שהיית' תקנה מימות הזקנים אשר בארץ מ"כ דהיינו הגאון מהר"ר יודא ובנו הגאון מהר"ר אברהם מינץ ז"ל ומתחרט על מעשיו ומודה ולא בוש ע"כ ואח"כ ילך לבית הזקן ויפייסנו כראוי שלא יכוה בגחלתן ובזה יתהלל לעיני כל ויראו ענותנותיו וישמחו ויאמרו אשרי הדור שהקטנים נשמעים אל הגדולי' ואז שב ורפא לו דברי שלמא לוריא: