והנה איכא למידק מדהביא אותו חכם ראייה מרב אשי כו' ולא הביא ראייה מהא דאנו עונין אמן בלחישה כי היכי דלא לזלזלו כו' וכדאיתא פ"ג שאכלו אלא ש"מ שמביא ראייה מרב אשי שעשה כן אף שאנו אין נוהגין כי מ"מ כה"ג איכא למיחש לכ"ע לזלזולא ובסוף התשובה מוכח להדיא כדברי שכתב אע"פ דבכל דוכתא אשכחן כו' ואי הוה מנהגא כך שלא לענות אמן אלא בלחישה היכא קסלקא דעתיה לאקשויי מאחר דחזינן שאנו נזהרין שלא לענות אמן אלא בלחישה כ"ש כה"ג דאיכא למיחש וגם מה שכת' אח"כ מ"מ כיון דאשכחן דהכא קפיד תלמודא כו' ה"ל מ"מ מאחר דאנו קפדינן כה"ג אלא ש"מ דהאידנא אין נוהגין ומקפידין בזה כדפרישית וק"ו לפי מה שנראה לפרש דאף רב אשי לא פליג אלא בימיהם שהיו פועלים ואיכא למיחש שמא יזלזלו בה מאחר שבלאו הכי מקילין שמברכין רק שני ברכות וכוללין בונה ירושלים בברכת' הארץ היכא שאוכלין מפתו בדאית' בברייתא בפרק הקורא ומ"ה חש רב אשי ועני בלחישה וא"כ האידנא דליכא חשש דפועלים כמו שכתב מהר"ם גופי' א"כ אפי' רב אשי מודה.
תשובות מהרש״ל · חלק מ״ד סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot Maharshal, Lublin, 1574
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות מהרש״ל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.