תשובות מהרש״ל · חלק מ״ד סימן ב׳

תשובה יראה דלא משנינן מנהגא דילן אף שחכם אחד הפליג עלי ואמר שהג"ה מיימוני פוס' בשם מהר"ם דעונין בלחישה וז"ל נהג מורי ש"י כרב אשי דעני לי' בלחישה כדי שלא יזלזלו כו' וכן ראוי לנו לעשות דטעמא דאביי דעני בקלא משום פועלים כדי שילכו לעבודתן לא שייך האידנא דאדעתא דהכי משכירין שמתפללין ומברכין וקורין כשאר כל אדם ועוד דרב אשי הוא בתראה וכן פסק בה"ג והאמת שכך כתבו כל האחרונים כגון אז"ק והמרדכ"י בנוסח ברכת המזון וכן הטור כתב טוב לאמרו בנחת כדי שלא יזלזלו כו' וכולן ינקו מהג"ה מיימוני אף שבתו' שלנו נמצא כן אינו לא מתו' דטוך ולא מתו' דשנ"ץ אלא הוא מדברי האחרונים כאשר לרוב בזו המסכת' והא ראייה שהרא"ש לא הביאה ואף הג"ה מיימוני לא הזכירו דברי התו' ומעתה אני אומר שנבא ונדקדק מן הראשונים הרי"ף והרמב"ם כולם לא הזכירו פלוגתא דאביי ורב אשי שמעת מינה להדיא דלא חשו לפלוגתייהו והרי הוא כברכת המזון שאם מברך בינו לבין עצמו אומ' בלחש ואם מברך בזימון עונה בקלא בערך הברכו' וטעמ דהאידנ' ליכא למיח' לזילזולא אלא דווקא בימיהם שהרי היו באים להסתי' הדב' שלא ידעו הכל שעוני' אמן אפי' בפני התלמידי' לא רצו לגלות כדאיתא מקצת נוסחי דגרסי כי היכי דלא ליזלולו רבנן בהטוב והמטיב וכן הביאה מהררא"י בתרומת הדשן והיינו טעמא שאף בימיהם נפל הספק אי הטוב והמטיב דאורייתא כדאיתא באותה סוגיא לשם ומ"ה הסתירו עניית אמן אפילו בפני התלמידים שלא יקילו ולגירסא שלנו בפני ההמון אבל האידנא נתפשטה בישראל שכ"ע מברכין אותו אפילו הפועלים שאינן קייבין כמו שכתב מהר"ם גופיה בהג"ה דלעיל ושוה בעיני ככל ברכת המזון עצמו א"כ ליכא למיחש למידי וגם מאחר שכל העולם יודעי' שעונין אמן אחר בונה ירושלים מאי מועיל לענותו בלחש מאחר שהכל יודעין מזה ואין בזה הסתר דבר ואף הרא"ש לא הביא פלוגת' דאביי ורב אשי אלא כתב אליבא משא ומתן דהא לרב אשי דעני ליה בלחישה מאי איכא למימ' כו' כדי למידק מיניה ע"א והמדקדק בתשוב' מהררא"י יראה מדבריו דהאידנא אין עונין בלחש וז"ל שאלה בחורים בני בי רב היו רגילים לדבר בשעת ברכ' המזון ועשו תקנה בקנס שלא ידברו כדי שיכוונו לשמוע הברכה ויש שרצו שלא לתקן אלא עד אחר בונה ירושלים שהיא סוף ברכה דאורייתא כו' תשובה לא שפיר דמי וראוי לתקן עד לאחר ברכה רביעית דהיינו עד שיתחיל הרחמן וכן שמעתי אחד מרבוות' שהקפיד על ככה והביא ראייה מפ"ג שאכלו רב אשי עני לה לאמן דבונה ירושלים בלחישתא כי היכי דלא ליזלזלו ביה רבנן ונראה כ"ש אם יתקנו שלא לדבר עד אחר בונה ירושלים יבינו הבל דמכאן ואילך לא קפידה אפילו אם לא יכוונו לשמוע משום דהיא דרבנן ויזלזלו בברכה רביעית ואע"ג דבכל דוכתא אשכחן דעבדינן טפי לדאורייתא מדרבנן מ"מ כיון דאשכחן דהכי קפיד תלמודא כה"ג אנו נמי נקפיד ע"כ.