תשובות מהרש״ל · חלק מ״ד סימן ד׳

ועוד נראה בעיני דאביי ורב אשי בהא ברייתא בפר' הקורא פליגי וז"ל הברייתא הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל בית קורין ק"ש ומתפללין ואוכלין פתן ואין מברכין לפניה אבל מברכין לאחריה שתים כיצד ברכה ראשונ' כתיקונה שנייה פותח בברכ' הארץ וכוללין בונה ירושלים בברכת הארץ בד"א בעושין בשכרן אבל עושין בסעודת' או שהיה ב"ב מסיב עמהן מברכין בתיקונה ע"כ והנ' הפועלים דאביי היו אוכלים עמו כדמשמע לישנא ומה היו מחוייבין לברך כתיקונ' לכל הג' ברכות ומ"ה עני אביי בקלא כי היכי שישמעו פועלי' וילכו למלאכתן וסבר דבריית' דמרכין כתיקונ' היינו ג' ברכות שהן דאורייתא ורב אשי סבר דמברכין כתיקונה הוא כל ד' ברכות כדפי' הרי"ף בפרק היה קורא והוא מן הירושלמי ומ"ה אדרב' חש שלא יזלזלו בו וילכו לפעולתם מאחר שבלאו הכי מקילין הפועלין ומברכין שני ברכות כשאוכלין מפתן וא"כ לפי זה האידנא דליכא האי חשש דפועלים ליכ' למיח' למידי ויש רוצים לדקדק מדאמר אביי עני לי בקלא כי היכי דלא נשמעו פועלים משמע אי לית האי טעמ' עונין בלחיש' די"ל בודאי בלאלו האי טעמא נמי עונין בקלא אלא ה"ק אביי עני בקלא ולא חש שיזלזלו בו הפועלים דאדרבה כיון ועני ליה בקלא כדי שישמעו הפועלים וילכו מכל הלין שמעינן דשפי' עבדינן השתא דלא ענין בלחישה וגדול המנהג כמו שכותבים התו' בברכות גבי הא דשותקין בשעת התפילה לקדושה ולקדיש אפי' שהוא קצת נגד הלכתא דשומע כעונה והוי הפסקה ק"ו גבי נדון דידן דליכא למיחש מידי כדפי' בפרט לפירוש הרמב"ם דמחייב לענות בקלא להדיא שהרי כתב שעונין אמן כדי להודיע שכבר השלים כל ברכותיו משמע להדיא דעונין בקלא דומיא דאינך דקחשיב התם ומה שרב אשי עני בלחישה היינו דווקא היכא דהיו פועלים והאידנא ניכא האי חששא א"כ פשיטא שעונין ועוד אני אומר אף מה שכתב הטור וטוב לאומרו בנחת כו' נראה בעיני דאין כוונתו לאמרו בלחישה חדא דמהו וטוב לאמרו דקאמ' ועוד מהו לישנ' דנח' ה"ל וטוב לאמרו בלחיש' או בחשאי וכמו שכת' גבי ברוך שם כבו' מלכותו אלא ה"ק טוב לאמרו בנחת ולא לאמרו כ"כ בקלא כמו שאומרים המברכים האמן בסוף ברכת המזון בקול רם שהוא סיום כל ברכת המזון כמשמעו אלא יאמ' בנחת אבל מ"מ אומרים אותו כדי שישמעו והשתא אתי שפיר לישנא דבנחת דומי' דדברי חכמי' בנחת נשמעי' שפירושו לאפוקי זעקת כסילים ועוד לישנא משמע שלא יחט' וימהר לומר בונה ירושלים אמן בלי הפסק שזהו משמעו שהוא סיום ברכת המזון כמו שאומרים בסוף ברכת המזון ואמרו אמן בחטופה אחת אלא יפסיק מעט ויאמר אמן אחר כך בנחת שלא יהיה דומה לסוף האמן וזה אינו חייב גמור כי אין לו הכרח מדברי התלמוד אלא טוב הוא לאמרו כך אבל בעניית אמן פשיטא שאומר אותו כדי שישמעו מאחר שהכל יודעין שאומרין אותו ואין בה הסתר דבר כדפרישי'.