תשובות מהרש״ל · חלק ל״ז סימן ה׳

שלום שלום לאהו' האלוף כמהר"ר קלמן יצ"ו קבלתי מכתבך וצורות הפרשיות פתוחים וסתומים כאשר שלחת ובאמת הצורה הראשונה ש"ג הפרשיו' הראשונו' משיירין חלק בסוף ורביעית מתחלת בראש השיטה לא אוכל לכוין שיהיו נכונים לפי שום דעת כי אליבא דרמב"ם נמצא פתוח' פרשה רביעית ואיליבא מ"ס ג' הראשונות לא יהיו פתוחין ואליבא דירושלמי דפתוחה בין בראש בין בסופה נקרא פתוחה בשלמא אם שיור הריוח שבסוף עושה פתוחה הפרשה ההיא שסיימה אז יהיה הכל על נכון אבל הרמב"ם ביאר בהדיא ההיפך ושאר הפוסקים מביאין דבריו ואינם חולקים עליו בזה ובאמת לולי דברי הרמב"ם אילו היה ראוי לפרש הירושלמי באופן זה שהשיור החלק בסוף עושה פתוח' הפרשה ההיא שסיימה כי ככה משמע הלשון פתוחה בראשה פתוח' פתוחה בסופה פתוח' כו' נראה סופה דומיא דראשה כמו שהריוח שבראשה עושה פתוחה הפרשה ההיא עצמה גם סופה ככה ובלעדי זה נראה ש"ה שבסופה שב על פרשה שצריכה להיות פתוחה אך לא ימלאני לבי לחלוק על הרמב"ם והנה אהו' עכ"פ נרא' למנוע הסופרים שלא יעשו עוד להבא בצורה נ"ל רק אם רצו להתנהג כמסכת סופרים יניחו חלק בראשיהם של ג' פרשיות הראשונות ולא ברביעית ואז לא יהיה בהם נפתל ואם ירצו להתנהג על פי דעת הרמב"ם שיהיה בין הכל כשיעור הריוח המחויב אך לא מטעם מעלתך שהריו' עושה אות' סתום כי איך יורה דבר על הבכו שריות יורה על סתומ' אך כאשר הריוח הוא סתום משתי רוחותיו נקרא ריוח סתום והא דצריך ריוח הוא משום דינא לתת ריוח בין פי' ש' לפרש' הן תהא פתוחה או סתומה לכן אי אפשר לסיים בסוף שיטת הפ' שלפניה ולהתחיל האחרת בראש השיטה ואם שיעור הריוח יחולק חציו לסוף הראשונה וחציו לתחלת השנייה אז נחשב כאילו הוא באמצע השיטה לאשר אין שיעור ריוח במקום אחד נחשב שתי השיטות אות' של מטה ואותה של מעלה כאלו הן מחוברות זו בצד זו ואז יהא הריוח באמצע השיטה זהו טעמא של דבר לדעתי ולזה מבוא' בס' מק' בעניין מזוזה שנוהגין להניח בסוף שמע ובתחל' והיה אם שמוע שיהיה בין שניהם כשיעור וככה דפרש הוא מה שאיתא בירושלמי פתוחה מכאן ומכאן סתומ' אמנם לא נרא' לבלבל כולי עלמא ולפסול הראשונות שעשה ר' בנימין הנ"ל כי מלא כל הארץ כבודן של תפילין הנ"ל ונוכל למצוא סמך בשעת הדחק ובפרט לאשר משמע כן בספר ברוך שאמר וזה כי באמת נראה זר מאד מה שהרמב"ם פוסל בתפילין סתומ' שעושה אות' פתוח' דהיינו פרשת והיה אם שמוע דהא בתלמוד פרק הקומץ פוסק בהדיא במזוזה כאילו שתי פרשיות מצוה לעשותן סתומי ואם עשאן פתוחים שפי' דמי והיינו טעמ' הואיל ואינן סמוכו' בתור' כדאית' שם א"כ ה"ה בתפילין כי מ"ש והאלהי' אנה לידי שהובא אלי עתה ספר שלא ראיתי מימי והוא ספר ארחות חיים נשלח לי מעיר קנדיא"ה להשתדל להדפיסו ויש בו' חידושי' רבים ומצאתי בו כאלה וז"ל וצריך להזהיר בפרשיותיה שאם עשה הפתוחו' סתומות או הסתומו' פתוחות פסולה וג' פרשיותיה ראשונו' פתוחו' והאחרונ' שהיא והיה אם שמוע סתומ' כתב הרמב"ם והבעל השלמה כתב וזה אינו נרא' מן הגמרא ובמזוז' נרא' המסקנ' בהפך וזה דרב נחמן מסי' מצוה לעשותן סתומו' ואי עבדינהו פתוחו' שפיר דמי עכ"ל פירש הרמב"ם ז"ל פתוחות שיתחיל הפרשה בראש שיטה וסתומות שיתחיל באמצע השיטה ויש מפרשים פתוחות שיניח חלק בסוף שיטה אחרונה וכשמסיים כל השיטה אז היא סתומ' וטוב לעשותם ככל הדעות שיני' ריוח בתחלת פרשה רביעית ושיסיים אותה בסוף שיטה עכ"ל ארחות חיים הנ"ל והנה למידין אנו מן הספר הזה שני דברי' אחת שחולק על הרמב"ם ומכשי' אם עוש' פרשת והיה אם שמוע פתוחה כמו במזוזה כמו שאמרתי ונכון הוא שיניח שנראה שאותן שחולקין על הרמב"ם בפי' הסתומו' ופתוחות ונראה שסובר שהשיעו' החל' עושה הפרשה ההיא פתוחה ואם אינו משייר נקראת סתומ' ולכך הוצרך להניח ריוח בתחילת פרשה רביעית לפי' הרמב"ם לסיים אותה בסוף השיטה לדעת החולקין עליו ודי באלה כי נראה שמצאתי און לי שלא לפסול התפילין שכבר נעשו כנ"ל אך להבא לא יוסיפו עוד לעשותן והנה יקשה עלי מאוד לשון הרמב"ם שאמר וג' הראשונות פתוחות כי מאחר שהוא סובר שהריוח שבסוף פרשה ראשונה מורה על פתוח' שלאחריה א"כ במה יודע בתפילין שפרשת קדש שהיא ראשונה פתוחה היא הלא אין דבר לפניה דאין לומר הואיל דכשיש חלק מלפניה עושה אותה פתוחה כ"ש כשלא נכתב דבר לפניה שנקראת פתוחה דא"כ כאשר התחיל בספרו למנות הפתוחות וסתומות היה לו להתחיל ולמנות גם בראשית והוא לא כן עשה אך התחיל יהי רקיע ואפשר לתרץ דמה שאמר וג' פרשיו' הראשונות פתוחות אינו שב על תפילין רק אמר שככה הן בתור' ובא להורות לנו דינן בתורה כדי שנדע להתנהג בתפילין ואין להקשות דאם כן יזכיר רק שני' האחרים היינו שנייה ושלישית פתוחה וישתוק מהראשונה דחשש פן נחשוב שהראשונה היא סתומה ויתחיל שיטה ראשונה באמצע לכך אמר שגם היא פתוחה אך שלא נוכל לעשות לה דין פתוחה בתפילין כמו בשנים האחרים אבל בפר' בראשית לא יצטרך לתת שם לבראשית פתוחה כדי שלא נתחיל אות' באמצע השיט' ואם אולי סובר שהיא סתומה ימנה אות' במספר הסתומו' דפשיט' דהתחלת התורה לא יקרא סתומה לכך אין לחוש וגם פתוחה לא נקראת לאשר אין דבר לפניה כנ"ל והשתא דאתינא להכי זכינו לדון ולתרץ דהרמב"ם אינו פוסל כאשר תהיה פרשת והיה אם שמוע פתוחה ונאמר באופן שאמרתי שלשונו שאמר שלשה פרשיות הראשונות אינו שב על תפילין ככה נאמר גם לשונו שאמר שאם עשה הפתוחות סתומות והסתומות פתוחות פסול' כו' אינו שב על תפילין רק הדין של תורה ולהיות כי התחיל ואמר וצריך ליזהר בפרשיותיו באר ואמר מה הוא שצריך ליזהר ואמר כי הדין בפרשיו' התורה שפרשה סתומ' או פתוחה היא פסולה בהיות ההפך וג' פרשיות ראשונות הם הפתוחות בתורה ורביעית סתומה מעתה ידע כל סופר להזהר איך יתנהג בתפילין ועיקר המכוון שג' פרשיו' ראשונו' לא יעשם סתומו' כי אז יהיה פסולה ומה שהזכיר כאן דין הסתומה שעשה פתוחה שפסול ואין אנו צריכין כאן לדין זה בתפילין כנ"ל הוא להורות כי לכל הפחות מצוה בתחיל' לעשות אות סתומה מאחר שבתורה הית' פסולה אם עושה אות' פתוחה לכך צריך להזכירה ודי בזה: ואינו דוחק בעיני ליישב הרמב"ם כדי שלא יחלוק על משמעות התלמוד שמשמע שאינו פסול בדיעבד בתפילין כמו במזוזה ושלום נאם מאיר בכמר יצחק קצנאילנבוגן: אותן ג' תשובות באו לידי משלשה גדולי הארץ: זו התשובה שכתב לי מהר"ר דוד בלומיש מא"י: