תשובות מהרש״ל · חלק ל״ז סימן ד׳

כתב מכ"ת דסופרי האשכנזים נמשכו אחרי דעת התו' שכתבו בפ' הקומץ על מה שאומר בגמרא ועושה פרשיותיה סתומות וז"ל מכל הני ק' אמנהג דידן דשבקינן חלק בתחלת שיטה ואח"כ מתחילין והיה אם שמוע ותלמודא קאמר והאידנא נהוג עלמא בסתומות ותירצו דשמא סמכינן אירושלמי דפסיק בהדיא כמ"ד פתוחות ולפי זה כיון דאזלינן בתר הירושלמי דס"ל דהילכתא כר"ש דיש לעשות פתוחות ואם שינה פסל ה"ה בתפילין וכן למאי דמסיק לבסוף ונראה לפרש דקאי לפרושי מלתיה דרב כו' ופי' מכ"ת דברי התו' שכוונת' לומר דהירושלמי אשמועינן דהאי דקאמר רב הלכה כדברי האומר פתוחה דלא לעיכובא קאמר אלא למצוה דלכתחיל' בעינן פתוחות ואי עבדינהו סתומו' שפיר דמי ועל זה אומר מכ"ת שהן סומכין אמנם בדקתי וחפשתי ויגעתי ומצאתי להרא"ש בפסקיו שמביא דברי התו' אות באות מלה במלה ומביא מה שכתבו התוספו' ונראה לפרש דקאי לפרושי מילתי דרב כו' בשם ר"י ועושה פי' לדברי התוספות וז"ל וה"פ או פתוחה שמכאן ומכאן היא סתומה ואשמועינן דבהכי פליגי תנאי חד תנויי תני כתורה כלומר אף פתוחה לפי שאין זה מקומם וחד תני סתומ' דווקא כמו שהיא במקומה ורב פסיק כמ"ד אף פתוחה והיינו כמסקנה דשמעתין כרב נחמן בר יצחק והכי נהוג עלמא עכ"ל הרי נראה כהדיא שהוא אומר שכפי הנראה לפרש מה שאומר הירושלמי דרב פסק כמ"ד פתוחות הוי כמו מסקנה דתלמודא דידן דהיינו רב נחמן בר יצחק דאמר מצוה לעשותן סתומו' ואי עבדינהו פתוחו' ש"ד וא"כ מי הוא אשר יערב את לבו לבא אחרי המלך רישא דדהבא הרא"ש ז"ל אשר דלא לן חספא והודיענו פירוש דברי התו' ויאמר כי כוונת התו' הוא באופן אחר והרא"ש לא הבין דרכם ולא ידע את מקומם ויעשה מעשה כפי הפירוש אשר יעלה במחשבתו והנה נלע"ד כי אף אי הרא"ש לא הוה דלא לן חספא הוה משכחנה מרגניתא והייתי מפרש כמו שהוא מפרט ממה שכתבו התו' בסוף דבריהם מתיישב בכך דלא קשיא ההיא דירושלמי אתלמוד שלנו אליבא דרב ואם כפי מה שפי' מכ"ת שהירושלמי סבר דמצוה מן המובחר בפתוחות סוף סוף פליג אתלמודא דידן דתלמודא דידן אמר דרב אית ליה מנהגא והאידנ' נהוג עלמא בסתומות נראה דמצוה מן המובחר הוה בסתומות דמסתמא מנהג' דעלמא כל כמה דיכלי למעבד מצוה מן המובחר עבדי והנה מתוך דברי מכ"ת נרא' שרצה ליישב זה במה שכתב מכ"ת דהא כיון דליכא עיכוב' בדבר לא קפדי ספרי ונהוג בסתומו' עכ"ל וזה דוחק גדול לומר דנהגי עלמא ולא עבדי מצוה מן המובחר ובפרט כפי מה שכתב מכ"ת דאי אמרינן במזוזה דמצוה מן המובחר בפתוחות דאית לן למיפסק ה"נ גבי תפילין אע"ג דאיכא למיגזר בתפילין פן יעשה הפתוחות סתומות דמשום גזירה לא שבקינן מצוה מן המובחר וא"כ דאפילו היכא דאיכא למיגזר לא שבקיכן מצוה מן המובחר כ"ש וכ"ש היכא דליכא למיגזר מידי דליכא למשבק מצוה מן המובחר אטו בשפטני עסקינן דשבקי מלמעבד מצוה מן המובחר במילתא דלא מרווחי בה מידי ועוד דאם איתא דהיכ' דליכ' עיכוב' בדב' לא קפדי ספרי א"כ למה הוצרכו התו' לומר דמנהג דידן אליבא דירושלמי לימ' דהוה אליבא מסקנה דתלמודא דידן דמצוה בסתומות ואי עבדינהו פתוחות ש"ד וספרי דידן כיון דחזו דליכא עיכובא נהגי בפתוחות אלא ע"כ אית לן למימר דסברי התוספו' דמאי דנהוג עלמא הוה מצוה מן המובחר וא"כ איך נאמר עתה שכפי הנר' לפרש סברי התו' דנהוג עלמא דלא כמצוה מן המובחר אלא ודאי אית לן למימר דכפי מסקנת התו' מאי דאמר רב הלכה כדברי האומר פתוחו' ר"ל אף פתוח' וא"כ מעת' נפל פיתא בבירא מה שרצה מכ"ת לומר כי הם סומכים על דברי התו' שהרי כפי מסקנת התו' במזוזה מצוה מן המובחר בסתומות ואי עבדינהי פתוחות ש"ד וא"כ בתפילין דאיכא למיגזר שמא יעשה הפתוחות סתומות בעינן שיעשה פרשה והיה אם שמוע סתומה כמו שהיא כתובה בס"ת ואם שינה פסל ואם יקשה מכ"ת למה שאמרנו דלמסקנת התו' גם הירושלמי פוסק דמצוה בסתומות א"כ הקוש' שהקשו התו' לעיל אמנהג דידן דשבקינן חלק בתחילת השיטה ואח"כ מתיחלי' והיה אם שמוע עדיין במקומה עומדת אומר כי זאת הקושיא לאו לדידי תקשי כי אם להרא"ש אשר גלה לבו כי פי' דברי' התו' הם אלו אמנם עכ"ו אין רצוני לסמוך על זה רק לישב דברי התו' כפי הנלע"ד ואומר כי כוונת התו' בזה הדיבור מראש ועד סוף הוא להכריח מה שכתבו בתחלת הדיבור בשם הקונטריס וז"ל ואנו נוהגים להניח מעט חלק בראש השיטה ואח"כ מתחיל והיה אם שמוע ושמא גם זה קרוי סתומה עכ"ל ונלע"ד כי כוונת' לומר שאעפ"י שמניח חלק בראש השיטה הוייא סתומ' והיינו כסברת הרמב"ם שסובר שכשיש מתחילת השיטה חלק שיעור ט' אותיות ואח"כ מתחיל הפרשה מיקרייא פרשה סתומה וכדי להכריח זה אמרו מכל הני ק' אמנהגא דידן כלומר כפי מה שכתב ר"ת ומ"ש והירושלמי קש' אמנהג' דידן אלא על כרחין אית לן למימר דתלמודא דידן סבר דצורת מנהג דידן מיקרי' סתומה ומתרצין התו' דאי משום הא בלחוד לא אירייא דאיפשר לומר דשמא סמכינן אירושלמי אמנם אם דברי הירוש' כפשטן דבמזוזה בעינן פתוחו' יקשה על הירושלמי קושיא גדולה והקושיא ההיא דבר תימא הוא דלפי הירושלמי משמע לכאורה כו' אלא על כרחך כדי ליישב הירושלמי אנו מוכרחים לומר הונרא' לפרש כו' וכפי הונרא' לפרש גם הירושלמי פוסק דמצוה בסתומות ואם כן הדרא קושיין לדוכתיה דקשה אמנהג דידן כו' דהשתא ליכא למימר דסמכינן על ירושלמי אלא ע"כ אית לן למימר כי היכי דלא תקשי תלמודא דידן ממנהג דידן דתלמודא דידן פליג אירושלמי במה שכתב פתוחה מראשה פתוחה דתלמוד' דידן סבר דהוי סתומ' ועם זה אתי מדוייק לשון התו' שכתבו מתיישב בכך דלא ק' ההיא דירושלמי אתלמוד שלנו איליבא דרב כי יש לדקדק שמה שאמרו אליבא דרב הוא לשון מיותר דכיון שאמר מתיישב בכך הירושלמי עם התלמוד שלנו פשיטא שהכוונה היא לומר אליבא דרב דבהא סלקינן ונחתינן אמנם עם מה שאמרנו הוא מדוייק שכוונת התו' לומר דמתיישב תלמוד ירושלמי עם תלמוד דידן איליבא דרב אבל בצורה זו של סתומ' פליגי ואיפשר לומר דאפי' ר"ת סבר נמי כסברת הרמב"ם והקונטריס דכשיש חלק בתחילת השיטה מיקרייא סתומ' שהרי לא הזכיר ר"ת זאת הצורה כשמפרש צורת הפתוחה א"כ משמע דלא הויא פתוחה אלא סתומה וא"ת והלא לא הזכירה ג"כ כשמפרש צורת הסתומה וא"כ מאי חזית דסמכת אשלא הזכירה בין הפתוחות ולא סמכת אשלא הזכירה בין הסתומות מכלל דהויא פתוח' י"ל דהא דלא מזכיר אות' כשמפרש צור' הסתומות היינו משו' שסמך על המבין דהואיל והזכיר כצורו' פתוחות ולא הזכיר זאת מעמע דהויא סתומות ולא הוצרך להשמיענו בצורת הסתומה אלא זאת המוזכרת דהיינו בשראש השיטה וסופה כתו' וחלק באמצע השיט' משום דהוה ס"ד דלא מקרייא פרשה הואיל ואינה פתוחה לא מראשה ולא מסופה ולא הוה אלא כפסוק אחר פסוק קמל"ן דמיקרייא פרשה סתומה אמנם איפשר לומר שר"ת סובר דכשהיא פתוחה מראש לא מקרייא פרשה כלל ולכן לא הזכיר זאת הצורה לא בפתוחה ולא בסתומה אמנם איך שיהיה מסקנת התו' היא שהירושלמי סובר כרב נחמן בר יצחק דמצוה בסתומות ואי עבדינהו פתוחות ש"ד ואם כן לא נשאר לסופרי האשכנזים על מה שיסמכו מדברי התו' כי אם על התירוץ הראשון שאמרו התו' עליו ודבר תימ' הוא כו' ואף התו' לא אמרו אות' אלא בלשון ושמא וא"כ אין להם על מה שיסמכו מהתוס' ועוד נלע"ד דאעיקר' דדינה פירכ' כי מכ"ת רוצה לדמות תפילין למזוזה ומאן דסבר במזוזה דבעינן פתוחות ה"נ בעינן בתפילין ודילמא לא היא דדוקא במזוזה דליכא למיגזר בעינן פתוחות אבל בתפילין דאיכא למיגזר לא עבדינן להו פתוחות אלא סתומו' וראייה לדבר דאם איתא דחד פתוחו' סבר דבתפילין נמי בעינן פתוחו' א"כ אדמפלגי במזוז' לפלגו בתפילין דהוי רבות' טפי דאע"ג דאיכא למיגזר כן יעשה הפתוחות סתומות אפ"ה בעינן פתוחות וכיון דלא פליגי בתפילין נימא דדוקא במזוזה הוא דאמר דבעינן פתוחות אבל בתפילין מודה דבעינן סתומות: הצעיר משה בכ"ר משלם: