תשובות מהרש״ל · חלק ל״ז סימן י״ג

על כן נ"ל תמונ' רביעית שפ' קדש תתחיל בראש הדף ובראש שיט' ותסיים באמצע שיטה כדי להניח ריוח ט' אותיות כדי שיעור פתיחה ועוד יניח ריוח כדי לכתוב תיבה שבראש פרשה שנייה ואח"כ בפ' והיה כי יביאך יניח ריוח מתחלה כדי ג' אותיות ויתחיל או לכתוב ויסיים באמצע כדי להניח ריוח תשעה אותיות כו' ואח"כ פ' שמע יניח ג"כ מקודם כדי ריוח ג' אותיות ויסיים בסוף הדף רק שיניח ריוח בסוף עד שלא יגיע לכדי ט' אותיות וכן יניח ריוח פחות מכדי ג' אותיות בראש והיה אם שמוע ויסיים על הארץ בסוף השיטה זו היא לפי שיטת תפילין של רש"י ובתפילין של ר"ת לא יניח ריוח אחר פ' והיה כי יביאך כ"א פחות בכדי ט' אותיות ויניח ג"כ פחות מכדי ג' אותיות בראש השיטה של פר' והיה אם שמוע ויסיים באמצע השיטה כדי שיניח ריוח בסופה כדי ט' אותיות והתיבה שאחריה ויניח ריוח כדי ג' אותיות בראש שמע ויסיים אותה או בסוף השיטה או יניח מעט חלק ואין קפידא ועתה אפרש הכשרה מה שפרשה הראשונה מתחלת בראש השיט' היא כשרה לכ"ע וזו היא פתוח' שמתחלת בראש כמו בראשית פשיטא דלדעת הרמב"ם אי אפשר לעשות אלא כעניין זה שאם תתחיל מאמצע שיטה היא סתומה ופסולה אלא אפי' לדעת מ"ס ולדעת הרא"ש אינו נכון שתתחיל פ' קדש באמצע אף שכה"ג חשבינן פתוחה היינו שכשיש פרשה לפניה אבל בהתחלת עניין שאין לו כתיבה מלפניו אין מקום לריוח זו ואין זו תיקון אלא קלקול והרי הוא כמו שהתחיל בראשית באמצע השיטה אף שאינו דומה ממש שנוכל לומר גבי קדש שכך היא פתוחה בתורה מ"מ אינו מן הסברא להניח ריוח בתחלה היכא שאין עניין מוקדם לו ומה שצריך להניח בסופו כדי ט' אותיות היינו לדעת הרמב"ם דבעינן הכי לשיעור פתוחה ועדיין לא יצאנו ידי מ"ס דמצרכי הפתוחה להיות פתוחה בראש שיטה אלא שלא הצריכו להניח ריוח אלא כדי ג' אותיות והוא מספיק לריוח בין הפר' וא"כ כשיניח כדי ט' אותיות בסוף השיטה שלפניה וכדי ג' אותיות בראש השיטה יצא ידי כולם ומה שצריך להניח עוד ריוח כדי לכתוב תחילה התיב' בפרשה שלאחריה היינו משום שאין לומר שזו היא סתומה לדברי הרמב"ם שהרי אינה מתחלת בראש השיטה זה אינה דלא הוי סתומ' אלא כשמתחל' באמצע השיטה ובשיטה שלפניה אין שם שיעור ריוח שהיה יכול להיות סתומה מעליות' דהיינו כדי ריוח ט' אותיות ועוד לכתו' התיבה שבראש פרשה שלאחריה אבל אם יש שם שיעור ריוח פתוחה וסתומה אף לדברי הרמב"ם כשר שהרי אין לטעות בה ולומר שהיא סתומה א"כ היה עושה אותן בסוף שיטה שהיא הסתומה מן המובחר אלא בודאי פתוחה ממש היא כי בזה לא יגרע שיפתח אף בראשו וכן משמע להדיא בתוספות דמנחות שכתבו על הא דאיתא בירושלמי מכאן ומכאן סתומה דדבר תימא הוא דמשמע לכאורה דמסיים פרשה באמצע שיטה ואח"כ מתחיל לכתוב באמצע שיטה שתחתיה שזו היא נקרא סתומה ואין יתכן זה מי גרע מפתוחה מראשה לחוד או פתוחה מסופה לחוד כו' ואף שיש לחלק דלא ס"ל האי תימא אלא לדברי הירושלמי דס"ל דפתוחה מראשה פתוחה ופתוחה מסופה פתוחה אבל למאן דסבר דפתוחה מראשה סתומה כדברי הרמב"ם שמא אין לתמוה אם פתוחה משני צדדיה דהוי סתומה אכן לא נ"ל כלל לחלק דמאחר דכבר יש שיעור פתוחה בסוף השיטה ואף כדי לעשות סתומה במה שיפתח וירויח בזה לא יהא נקרא סתום אבל אין להביא ראייה מדברי הסמ"ג דאחר שכתב דין פתוחות וסתומות של הרמב"ם ודין פתוחות וסתומות של מ"ס כתב לבסוף ואם יניח שיעור ט' אותיות לבסוף שיטה ובתחלת שיטה פי' כדי ג' אותיות יצא ידי שניהם ע"כ ואמאי יצא ידי שניהם שמא תקנתו קלקלתו היא ותהיה סתומה לדעת הרמב"ם אלא שמא דאף לדעת הרמב"ם היא פתוחה אין זה ראייה כי מה שכתב הוא מדברי ר"ת דלעיל מיניה ויצא ידי שניהם דקאמר היינו סידור קדמוני ומ"ס דסידור קדמוני סברי בפתוחות כדעת הרמב"ם אבל לא בסתומות וסברי דלעולם סתומה היא פתוחה באמצע השיטה וכן הוא באשר"י שהוא מדברי ר"ת וקאי על סידור קדמוני ומ"ס לחוד והאמת שאם לא יש ריוח כדי להניח ט' אותיות וכדי לכתו' בסוף השיט' התיב' שבראש פרשה שלאחריה אז אם מניח ריוח בראש שיטה שלאחריה הוי סתימ' לדעת הרמב"ם כמו שכתב בספרו להדיא אפילו הניח ריוח ט' אותיות בסופו אבל מ"מ נ"ל דאף הרמב"ם מודה בעניין זה שהניח ריוח כדי לעשות אפילו סתומה ומניח ריוח ג"כ בראש שיטה שהיא פתוחה מעליות' כדפרישית וכן ראיתי ס"ת אחת שבת' גאון אח' ז"ל מכמה שני' והיה מכוין לעשות הפרשיו' פתוחו' וסתומו' אליבא דכ"ע והיה מכוין לעולם היתה הסתומה פתוחה באמצע וסתו' מכל צד והפתוחה הית' פתוחה בסוף השיטה כדי ט' אותיות ויותר ובראש השיטה כדי ג' אותיות ואם היה דחשבי' זו כסתומה לדעת הרמב"ם מה היה מתקן אדרבה היה פוסל הס"ת אליביה אלא כדפרישית ואף אם תאמר שאין לי הכרע לחלק כמה שחלקתי ולומר שהרמב"ם בכל עניין חשבי' לסתומה כשמתחלת באמצע השיטה אף הכא אין חשש כי רבו עליו הגדולים והמחברים שחלקו ואמרו כי לא גרע כשהוא פתיחה משני צדדיה והסבר' ברורה ואמיתה וישרה שזו היא פתוחה ממש וא"כ מה שנוכל לחלק ולומר שהרמב"ם מודה לפעמים כשפתוחה משני צדדיה שהיא פתוחה וכגון בנדון דידן אמרי' הבו דלא לוסיף עליה גם היא ראייה צודקת מאחר שהיה יכול לעשות סתומה בסוף השיטה שהיא סתומה מעליות' לכ"ע א"כ מוכח שפתוחה ממש הוא כדפרישי' ומה שיניח פחות מכדי ט' אותיות בסוף שמע ופחות מכדי ג' בראש והיה אם שמוע היינו משום דזו היא סתומה מעליותא שהרי ריוח יש ביניהם המספיק לפר' סתומה אף לדברי הרמב"ם אלא שאינה במקום אחד כאחד כמו בראש שיטה או בסופה כדי שלא תהיה פתוחה אבל עתה שנצטרף הריוח יחד חשבינן באלו הוא הכל בשיטה אחת וא"כ הוא סתו' מכל צד וכמו שכתב הסמ"ג להדיא שזו היא סתומה ומפ' נמי מה שאמרינן בירושלמי מכאן ומכאן היא סתומה דה"פ דפתוחה מכאן ומכאן פחות משיעור הפסק הראוי לפרש' דאז היא סתומה גמורה וזה הפירו' מחור בעיני יותר מפירוש התו' והרא"ש דמפרשין מכאן ומכאן דקאמר לא קאי אפתוחה אלא אסתומה שלאחריו כלומר שהיא סתו' בכתיבה מכאן ומכאן ופתוח באמצע כי לפי דבריהם הל"ל סתומה מכאן ומכאן סתומ' אבל לפי' פי' הסמ"ג דמכאן ומכאן על פתוחות קאמר אתי שפיר ואף הרא"ש דלא פי' הכי מ"מ מודה שזו היא סתומה כמו שכתב גבי מזוזה וז"ל וטוב שלא יניח כשיעור ג' אותיות בסוף שיטה וכן בראש השיטה לקיים מה שנא' והאידנא נהוג עלמא בסתומות ואין להקשות א"כ למה כת' הרא"ש להניח פחות מכדי ג' אותיות ולא כתב פחות מכדי ט' אותיות משום דס"ל בזה במ"ס דלסתומה לא בעינן כ"א ג' אותיות אבל להיות יוצא אף ידי הרמב"ם צריך להניח פחות מכדי ט' אותיות וכן משמע מן המרדכ"י להדיא שכתב בשם הסמ"ג דלדעת מ"ס יניח פחות מג' אותיות ולדעת הרמב"ם פחות מכדי ט' אותיות וכדפירישי' וא"ל שא"כ תהיה פתוחה שהרי ק"ל פתוחה מסופה פתוחה והרי הניח ג' אותיות שהיא שיעור פתוחה לדעת מ"ס אי אפשר לומר הכי דמ"מ היא סתומה דלדעת מ"ם אינו פתוחה שהרי לא הניח כדי ג' אותיות בראש שיטה דלדבריהם אינו פתוחה אלא מראשו ולדע' ר"ת ושאר החולקים דאף בסופה היא פתוחה הרי לא הניח כדי ט' אותיות שהרי הם סוברים דלפתוחה בעינן תשעה אותיות: