תשובות מהרש״ל · חלק ל״ג סימן ל״ב

ושוב בחפזי עיינתי בב"ד שהובא מק"ק פראג והיא כתובה בסוף הכשר היריעה וכתוב בה שיש תקנה והסכמה בקהילה שלא לגבות עדות בב"ד אלא בפניהם ובפני ב' שמשי' וסופר דמתא ואף מהר"ר יהושיע שהוא מצד שכנגדו פיו הודה בדבר א"כ פשיטא שנתבטל ונתהרס כל בניינו אשר בנה אותו זעליקמן הנ"ל וכל תחבולותיו בעדות לשוא עמלו בוניו בו דפשיטא דתקנת הקהילה תוכל להפקיע העדות אפילו שהוא עדות כשר כאשר כתב הרשב"א בתשובה וז"ל מה שהקהל עשו תקנה מחמת הפרוצין שכל מי שיקדש אשה שלא במעמ' עשרה שלא יהו קידושיו קידושי' שורת הדין נרא' בברור שרשאין בני העיר לעשות כן ובלבד שיסכימנו בכך אנשי העיר ואם יש שם תלמיד חכם ולא הסכים עמהם לא והטעם בזה לפי שהציבור יכולין להפקיר ממונו של זה ונמצא כמקדש בממון שאינו שלו וכמו שאמרו בכמה מקומות בתלמוד אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה ובפרק ח"ה אמר אמימר תלוה וקדיש קדושיו קידושין רב אשי אמר באשה ודאי אין קידושיו קידושין הוא עשה שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה וביבמות פ' ב"ש הוה עובדא דהוה בנרש דאקידשא כשהיא קטנ' וגדלה ואותיבוה אבי בורסי' אתא אינש אחרינ' וחטפ' מיניה ורב ברונה ורב חננאל תלמידי דרב הוו התם ולא אצרוכה גיטא מבתרא אמר רב אשי הוא עשה שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה דבכל מקום הפקר ב"ד הפקר כו' עד ומעשה היה בעירינו ודנתי בדבר לפני רבותיי ומורי הרב ר' משה בר נחמן הודה לדברי ומכל מקום עוד צריך להתייש' בדבר עכ"ל התשובו' ומה היה צריך נמי לטעמא דהפקר ב"ד הפקר ואף א"ת שיש חולקים על דבריו היינו משו' דבעו להפקי' דין עדות שהוא כנגד תורתינו דכל בי תרי כמאה עדים דמי אבל הכא שתקנת והסכמת הקהילה לאוקמ' אדינ' דאוריית' שהרי מן הדין אין גובין עדות אלא בפני ב"ד כדי שיבא בעל השור ויעמוד על שורו אלא שבאת' להקל ולומר שהתירו בעדות ממון לקבל ע"י אונס וה"ה במעבד אפי' בלא אונס כדעת הראב"ן וכמו שהקילו לגביה לעניין דרישה וחקירה פשיט' שיוכלו לתקן שלא ישתנה מדינ' דאורייתא ובטל כל הדיעות שהוגבה שלא בפניה ולא בפני השמשים והסופר ונתרועע כל היסוד ונפל כל הבנין.