תשובות מהרש״ל · חלק ל״ג סימן ל״ג

ועכשיו ביארנו כל הדרכים וארון אלוהי' ולוחו' הברית עוברים לפנינו לתור למרי"ם מנוחה וכשרון טהרה לבעלה באתי לדבר משפט עם בעלה שבא למעול מעל ולבגוד באשת נעורים ולהפך ברית אשר כרת עמה ולא שמע למוסר מלאכי מפי האלהים ואומר שמאמין לדברי העדים באמרו שכשירי' הם בעיניו לנאמנים ונאמנים בברית אתו ועבדה לנפשיה חתיכ' דאיסור' כעובדא דשמואל בהאי סמיא בקידושין דא"ל אי מהימן לך כבי תרי כו' ויבא לשלם כל כתובת' ועל זה באתי לענות לו מן הסערה הלא שנינו משנה שלמה בסוף נדרי' בראשונ' היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומר' טמאה אני לך שמי' ביני לבינך ונטולה אני מן היהודים חזרו לומר שלא תהא אשה נותנ' עיניה באחר ומקלקת על בעלה אומרת טמאה אני לך תביא ראיי' לדבריה כו' ע"כ לשון המשנה וכתבו התו' וז"ל חזרו לומ' אינ' נאמנת דחיישי' שמא עיניה נתנה באחר וא"ת טמא' אני לך אמאי לא מהימנ' הא שוי' נפשה חתיכה דאיסורא כדאמרינן בקידושין פר' האומר היא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך הוא מותר בקרובותיה והיא אסור בקרוביו ותירץ הרב ר' אליעזר דלא מצינו זונה שהי' אסור' לינש' לכהן דוודאי הוא מוזהר עליה אבל היא אינ' מוזהרת עליו הלכך גם לדברי' אינ' אסור' בו וקשה דאמר ר' בפרק יש מתירין כל היכא דאיהו מוזהר איהי מוזהרה וע"ק דאמרינן בגמרא באוכלת בתרומ' שלא להוציא לעז על בניה ואמאי והא לגבי תרומה שווית' נפשה חתיכה דאיסורא ונראה לי כיון דיש לחוש שמ' נתנ' עיניה באחר יש כח ביד חכמי' לעקור דברי' מכל וכל בסברה גדולה כזאת ומיהו דנראה דאף למשנה אחרונה אם אומרת אשה טמאה אני לך ואמר הבעל שמאמינ' דאסור' לו דאיהי שויא לנפשה חתיכה דאיסורא ואפילו תחזור בה האשה ותאמ' באונס היה ויש אומרים דמשמתינן ליה על שגרם שתיאסר אשתו עליו ועובר על חרם תקנת רבינו גרשון עכ"ל התו' והשתא מאחר שאיכא תקנת ר"ג שלא לישא אשה על אשה ולא לגרשנה בע"כ למ' לא ניחוש ג"כ לגבי בעל היכא שאמר מאמין אני לעד אחד או מאמין אני לפסולי עדות כגון רקים ופוחזים דהכא שאינם משקרי' ונימא ג"כ שעיניו נתן באחרת ואף לפי הר"ן שכתב לפי שהאשה משעובדת לבעל ואין כח בידה להפקיע עצמה מבעלה אלא דלפי משנה ראשונה משום דכסיפא לה מילתא לומר כך ומ"ה הימנוה דאי לא קושטה אמרה לא הוה מזלזלה בנפשה לומר כל כך ומכי חזו רבנן דאיכא למיחש שמא עיניה נתנה באחר חזרו ואוקמוה אדינ' דקמא כו' ע"כ מ"מ ה"נ איכא למימר גבי בעל לפי חרם ר"ג מאחר שהוא משועבד לה ולא יכול לגרשה בשום עניין בע"כ א"כ אין כח בידו להפקיע עצמו ממנה ואף אם תבא לחלק ולומר שלא תקינו אלא בנשים כמו שכתבו התו' והרא"ש ביבמות פ' שני וז"ל ואל תתמה היאך מתירין אותה לבעלה הא שויתא לנפשה חתיכה דאיסור' כיון דאמרה טמאה אני וכי מאכילין לאדם דבר האסור לו וי"ל דלפי שראו חכמי' קלקול הדורות שנתנו הנשים עיניהם באחר ורוב האומרות כך משקרות לכן נראה להם להתירן וכה"ג אמרינן התם בשילהי נדרים אמרה לבעלה טמאה אני לך אמר רב ששת אוכלת בתרומה שלא תוציא לעז על בניה עכ"ל התו': וא"כ יש לחלק דלגבי אנשים לא ראו הקלקול אפילו אחר שנתפשט חרם ר"ג ותקנותיו ולא תקנו חכמי הדור ח"מ הבא דאיכא רגלים לדבר שעיניו נתן באחרת או בממון כאשר העידו עליו שחקר אחר סהדי שקרי ואיכא רגלים לדבר שרגליו לרע ירוצו שיש לומר עיניו נתן באחרת ונכוף אותו לכל דבר המשועבד לה כגון שארה כסותה ועונתה כאשר כתב ר' שמשון מיינכיל על אחד שאמר שראה באשתו שזינתה כו' ומה שכתבו התו' דמשמתינן לי' על שגרם שתאס' אשתו עליו ולא כתבו שכופין אותו להיו' עמה היינו משום שהיא התחילה לומר טמאה אני ונתנה אצבע בין שיניה ולא שייך לומר עיניו נתן באחרת ומ"מ שויא לנפשה חתיכה דאיסורא אבל משמתירן ליה ומ"ה מיושב מה שהביא האגודה דברי התו' וכתב שיש חולקים בדבר והיינו טעמא משו' שראוי היה לומר שאפי' מן השמת' יהא נפטר שהרי היא התחילה בקילקול ונתנה אצבע בין שיניה אבל בנדון שכתב ר' שמשון מיינכו"ל וכנדון דידן איכא שפיר למימר שמא עיניו נתן באחרת ואף אותם החולקים אף על ר' שמשון מיינכול ואמרו שאין כופין האדם לעבירה ואין מאכילין לו את האיסור בעל כרחו ולומר לו שיעשה עבירה ואינו דומה לאשה שהיא משועבדת לו והיא קרקע עולם לפניו היינו היכא שאמר שהוא ראה שזינתה דאיכא למימר לב יודע מרת נפשו אבל היכא שאומר שהוא מאמין ואינו מחויב להאמין אפילו אי אתא יהושע בין נון יכול למימר לא צייתנ' ליה ומחמת שחל עליו החרם של ר"ג לא יכול להאמין ומושבע ועומד שלא להאמין ואוקמינן אחזקה שלא האמין אלא עיניו נתן באחרת כ"ש הכא שאיכא רגלים לדבר שהלך בתרמי' ואץ ברגלים חוטא להשכיר סהדי שקרי דלאו כל כמיניה לומר שהוא מאמין וב"ש היכא שהיה כבר קטטה בינו לבינה כגון בנדון זה וכאשר כתב הרשב"א בתשוב' והביאו הגאוני' בפסקם ומה שכת' הרשב"א בתשוב' אחר' שאפי' לפי החרם ר"ג יכול לגרשה היכא שרואה בה דברים מכוערי' כו' היינו היכ' דאיכ' הרבה דברים מכוערים שהרי כתב לא גרע מרוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר כו' והוא ראה בעיניו ומרגיש בדבר עבירה אבל הבא שהודה הבעל שלא ראה בה דבר מכוער אלא שבא ומצא עילה להאמין להרקים פשיט דלאו כל במיניה ובוודאוי כל המחלוקת שנפל בין הגאונים האחרוני' אי יכול להאמין ולשוויה אנפשי' חתיכ' דאיסור בנדון זה כ"ע מודה והכא אין שייך לומר שצריך ליתן אמתלא לדבריו אלא היכא שאמר בעצמו שראה שזינתה וא"כ כי לא נתן אמתלא לדבריו הוא אוכל דבר האסור לו אבל הבא שלא נאסרה לו מעולם אלא שבא לאוסרה על עצמו בזדון לבו על פי עדות רעוע או שטעה וסבר שיש בהן ממש והשתא קחזו רבנן דלית ביה חשש בהאי עדות א"כ לית ביה בית מיחוש כלל וכ"ע ידעי שהדברים פורחות היו ודומה לזה אמרינן בתלמוד דכה"ג ליכא למיגזר דאיכא למימר קמו רבנן במילתא ואישתכח דשיקרא הוא ע"כ היריעה של הכשר טהרתה: