תשובות מהרש״ל · חלק ל״ג סימן כ״ה

וטרם פתחי להכנס במבוי המקורה להתיר אציע שיחתי לפני הגאונים הנ"ל שכתבו שיש טעות סופר במרדכי ולא כתבו באיך ומה לתקן המעוות והמעוקל ואם היו באם לתקן שלא כפירושו היה להם לפרש ולומר מה שכתב ואע"פ שלא הוציא אין לה כתובה כו' חוזר הרבה ראשונה דלקמיה דאיירי בעידי כיעור גם לפי דעתי שאי אפשר לתקן כולו שהרי מהר"ם דומה לחשוב שדברי הרמב"ם כדברי השאלתות היינו במה שיכול להוציאה ואין לה כתובה כדברי השאלתות אף שלא הושווה ממש לדבריהם הרי שהם כתבו שמוציאין בע"כ ממנו גם אפשר מאחר שהפסיד' כתובת' אם כן מסתמא ראוי לו ומצוה להוציאה וקרוב קצת דבריו לדבריהם אי נמי אף השאלתות לא איירי שמוציאין ממנו אלא היכא שאינם מכחישין ומאמין לדברי העדים שראו הכיעור אבל היכא שאמר הבעל להדיא איני מאמין לעדים כלל שראו אף הכיעור הזה אין מוציאין מידו אבל מכל מקום דוחק דמניין לו להוציא דברי רבי משה מפשוטו כאשר פירשנו סוף דבר הא לן קמן דהאי איתתא שריא לבעלה ולא יכול לגרשה כלל בע"כ ואף לפי סברת הרמב"ם שכתב אם רצה להוציא מוציא היינו בימיו דלא נתפשט חרם הגאונים ודר"ג שלא לגרש אשתו בע"כ אבל בימינו ובזמנינו שנתפשט חרם דר"ג שלא לגרש בע"כ כל היכא דשריא לבעלה לא יכול לגרשה בע"כ וה"ה שלא הפסידה כתובתה דהא טעמא דר"מ דהפסידה כתוב' משום שתהא קלה בעיניו להוציאה והכא שלא יכול להוציאה ממילא שלא הפסידה כתובת'.