תשובות מהרש״ל · חלק כ״א סימן ד׳

אכן לא נראה בעיני כלל מאחר שהדין פשוט כשהוא אומר ארשתיך כו' דלא מהימן אלא למיסר קרובותיה עליה והכא נמי דמהימן כי האי גוונא לאסר' היינו היכא דמקדשי והדר מסבלי ואפי' איכא מיעוט חיישינן לחומרא למיעוטא אבל היכא דליכא מיעוט פשיטא דלא מהימן וגרע מאילו אמר סתם קדשתיך בפני פלוני ופלוני כו' והלכו להם למדינת הים ק"ו היכא שטוען שהסבלונים היו לשם קדושין שהוא תמורת המנהג שכל הסבלונים הם לשם דורון וחיבה וא"ל שיהא מהימן במגו דקדשתיך בפני פלוני ופלוני כו' חדא דאין זה מיגו טוב שסובר שהוא טענה גרועה ואין במה לתלות הקידושין מה שאין כן בסבלונות שתולה הקידושין בסבלונות ועוד הטוען תמורת המנהג אפי' במגו אינו מהימן ועוד אפילו הוי טוען קדשתיך קודם ששלחתי הסבלונות ג"כ אינו לפי מה דאנו האידנא כולהו מסבלי והדר מקדשי אפילו כה"ג לא חיישינ' כאשר מוכח לפי פירושו וא"כ כל הטוען בסבלונות בין שאמר קדשתיך באותן סבלונו' או קדשתיך ע"י עדים והלכו להם וע"י אותן הקדושין שלחתי לך הסבלונות לא מהימן האידנ' כלל ואפילו לא היה לי שום צד להצטרף לשרותה כאשר כתב מהררא"י בכתבים שלא רצה להת"י בהאי טעמא לחוד דכולהו האידנא מסכלי והדר מקדשי כי אפשר בימיו אף שלא היה מן המצוי כלל להיות מקדשי והדר מסבלי מ"מ גם הסבלונו' לא היו מצוין כ"כ כ"א לפני החופה ואף ע"י שינוי שלא היתה מקבלת בעצמה ומ"ה אי איר' באחד ששלח סבלונות היה חוכך קצת להחמיר וכ"ש היכא שטוען בעצמו שקידשה אבל האידנא שרבו הסבלונות ורובא דרובא ששולחים סבלנים אל הכלה טבעת וזהובים אדומים ושאר מיני קשוטים פעמים ושלש פשיטא שאין בהן ממש כ"ש לפי מה שכתב הרשב"א דלא אמרינן דחיישינן למיעוט מקדשי והדר מסבלי אלא שאותן המיעוט מקפידים שלא לשלוח סבלונות קודם הקידושין דבכה"ג הסבלונות מוכיחי לפי מנהג המיעוט שקדמו להם קידושין אבל אם אינן מקפידין כו' אין חוששין לסבלונות שיהיו לשם קידושין או שקדמו להם קדושין כו' וכתב שכך הוא מעשה בכל יום ומ"ה אין חוששין לסבלונות כו' כ"ש בימינו דליכא קפידא וליכא אפי' מיעו' דלית ביה חששא כלל ומה שמקצת מן הרבנים בקרוב החמירו בענין הסבלונות שרי להו מרייהו כי רדפו אחר חומרתם ושכר הנאתם להם ולסופריהם כאשר נתגלגל מסיבה זו מגל אל גל עד אשר נתמלא אמתחתם בצ"ר צור"ר כספם אף התנצלותם שאמרו אין זה נגד הדת מה שאנו מחמירים שקר והבל ורעות רוח דלמה להם למפסל בנות ישראל לזרע של אהרן והעזרה עם משרתים תצוח עליהם צוחה ח"ו ודומה לזה כתב המרדכי בשם מהר"ם גבי המקדש בעד אחד וכת' נצריך גט לחומרא נמצאת פוסלה לכהונה כו' אכן באתרא ההיא אשר שם איר' המעשה בק"ק קאזמיר החכמים מושכים ידיהם מן פסק הסבלונות ואינם רוצים להתיר היכא שטוען שהם לשם קידושין אבא גם עם הספר כתוב וחתום ואתחיל ואומר דלית ממשא בהאי קלא דאפיק האי אברהם ברוינשוויג דמאחר שהודה בעצמו שלא קידשה כבר א"ל ע"י סבלונות א"כ אזלה חששא דר"ח דפ"י חוששין לסבלונות פשיטא לפי דעת המרדכי' שפי' דאף לפי' דר"ח לא חיישינן לסבלונות א"ל שיאמר קדשתיך בפני פלוני ופלוני כו' הכא שהוא גופא אינו טוען בודאי ליכא האי חששא ואפי' לאות' דחיישי מסתמא מ"מ מודים היכ' שהו' גופא אומ' שלא קידש כבר קודם הסבלונות דאין חוששין כלום כמו שכת' הא"ז בשם ר' שמחה ואפי' לפי דעת האב"ן עזר' שכתב דלא מהימן אלא איכא סהדי שלא קידש כבר לפי זה אפילו שניהם אומרים שלא קידש חוששין מ"מ אין נראה כלל לומר סברא זאת אלא באתרא דמקדשי והדר מסבלי ומשום דהוי כטוען תמורת המנהג כו' כמו שכתב הגאון מהרא"י בת"ה אבל באתרא דמסבלי והדר מקדשי אפי' אי הוי מיעוט דמקדשי והדר מסבלי נהי דחיישינן למיעוט וחוששין שמא הוה מן המיעוט היינו מן הסתם אבל אי אמ' להדיא דלא קידש פשיטא דאין חוששין כלל ק"ו בנו של ק"ו האידנא דליכא אפי' מיעוט אי מודה שלא קידשה כבר דאין חוששין כלל ואף אם תאמר דחוששין אפילו האידנא ואפי' מודה שלא קידשה היינו היכא שאמר שלא קידשה דשמא לא ניחא ליה למיתסר בקרובותיה מ"ה משקר אבל היכא דאוסר בלאו הכי קרובותיה עליה שהרי אומר שקידשה בסבלונו' דבודאי לא משקר ועוד בנדון זה דומה כאילו הוו סהדי שלא קידשה כבר דאי קדשה כבר בודאי הוה טוען האמת ואף שכתבתי לעיל שהיא טענה גרועה מ"מ לא שביק איניש מילתא קושטא דאית ליה ובודה טענות שקר מלבו א"ל שהכל שקר שאז בדה זה מלבו וסבר למצא עילה בזה ועוד מאחר דבהאי נדון ליכא אלא חששא דפי' רש"י דשמא קידשה עתה בסבלונות האילו ונאמר שהוא מן המיעוט דמיעוט וא"כ מאחר שהאחד מן השני עדים שראו הנתינ' העיד להדיא שלא רצתה לקבלה עד שהו' ציוה לאמ' לה בשבילו שתקבל ממנו מאחר שהוא הסדר שהחתן מתשיר אל הכלה אלמא שהעיד שלא נתן אלא דרך מתנה ולא דרך קידושין כלל וגם אמר שזהו לפי הסדר הנהוג וכבר ידוע שהסדר אינו כלל לשם קידושין אלא לשם חיבת דורן בעלמא וא"כ מאחר דאיכא עד דמסייע לה פשיטא דאין חוששין כלל חדא מאחר שהר"ר פנחס לא ראה הנתינה א"כ לא נשארו רק שני עדים דהיינו ר' חיים ור' אברהם הנ"ל ואחד מהן מעיד להדיא שלא היו לשם קידושין א"כ לא נשאר אלא עד אחד וכבר כתב מהררי"ק דפשיטא גבי סבלונות אין חוששין לעד אחד כלל וא"ל מאחר שראה הר"ר פנחס תחלת המעשה אפי' לא ראה הנתינה מ"מ סגי בהכי כמו שכתב ספר ת"ה ע"ש מ"מ לא נראה דמהני אלא שראו תחילת ההבנה לסבלונות דהיינו השילוח דאז הוי כאילו ראו כל המעשה אבל הכא שהר"ר פנחס לא ראה מאומה ולא שמע שרצה אפילו להתשיר לה ומה שראה שלקח הזהובים בידו שמא לא היה בדעתו אלא להראות עושרו נגד הכלה או לשחק עמה בזה א"כ הוא ברור לפניך שלא היה אלא עד א' כאותו סבלונות וכ"ע מודו דלא חיישינן לה כדפי' ועוד אפי' הוה כמה סהדי בהאי סבלונו' מ"מ האי עד א' נאמן באיסורי היכ' דלא אתחז' לא איסור ולא היתרא כגון חתיכה ספק חלב ספק שומן כאשר כתב הראש בפ' הניזקין והמרדכי בפרק האשה רצה כ"ש בהאי ספק דמסייע לנו חזקה דהותיר' שהרי בחזקת פנוייה היא עומדת וא"ל דהכא ליכא חששה אלא חזקה שאינה פוסקת שבודאי קידושין הן וכמו שכתב רבי שמחה מ"מ כתב הרא"ש להדיא דלפי' רש"י חששא בעלמא הוא והיינו ספק ונדון זה נמי לית ביה חששא אלא לפרש"י שהסבלונות הן בעצמן קידושין ודעת הרא"ש עיק' לגבי ר' שמחה ועוד נראה לפרש כי היכי דלא ליפלגי ר' שמחה והאשיר"י מה שכתב ר' שמחה שהוא חזקת שאינו פוסקת היינו לפי ר"ח ד' ס"ל בודאי אין אדם שולח סבלונות אלא א"כ כבר קידשה אבל לומר שקידשה באילו הסבלונות אינו אלא חששא ומה שרצה מהררא"י לדמות פי' ר"ח ופרש"י בעניין זה דלא פליגי ר"ח ורש"י בהך סברא היינו שבא מהררא"י לפרש שאף לר"ח אינו אלא חששא מכח ראיות שהביא ולסתור דברי רבי שמחה אבל בזה אין ספיקא שאף אם דברי רבי שמחה ישרות שהוא חזקה שאינ' פוסקת לפירוש ר"ח מכל מקום מודה דלפרש"י אין שייך לומר חזקה שאינה פוסקת שהרי אדרבה באתרא דמקדשי והדר מסבלי שתבא חשש הקידושין ממנו אינן מקדשי בסבלונות אלא שצריכים לומר מאחר דמקדשי והדר מסבלי ולא מסבלי והדר מקדשי א"כ איכא למיחש דלמא קידשה ואינו אלא חששא וכן יראה מלשון התו' שכתבו בפי' אהא דקא' תלמודא באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן ופריך פשיט' דמקודש' ופי' התו' וז"ל כלומר היכא דשלח הסבלונות מקודם דמקודשת דדילמא לשם קידושין שלח וי"מ פשיטא דמקודשת דאמרינן דקידש כבר והוה כמו שפירש ע"כ.