תשובות מהרש״ל · חלק י״א סימן ח׳

וז"ל מי שאינו לא במשנה ולא במקרא ולא בדרך ארץ הרי זה בחזקת רשע פסול לעדות מדבריהם שכל מי שירד עד כך חזק' שהו' עובר על רוב העבירו' שיבואו לידו לפיכך אין מוסרין עדות לעם הארץ ואין מקבלין ממנו עדות אלא א"כ הוחזק שהוא עוסק במצות ובגמילות חסדים ונוהג בדברי הישרים ויש בו דרך ארץ אעפ"י שהוא עם הארץ ואינו לא במקרא ולא במשנה נמצאת אומר כל תלמי' חכם בחזקת כשר עד שיפסל כל עם הארץ בחזקת שהוא פסול עד שהוחזק שהוא הולך בדרכי הישרים וכל שקבל עדות עם הארץ טרם שתהיה לו חזקה זו או קוד' שיבאו עדים ויעידו שהוא נוהג במצות ובדרך ארץ הרי זה הדיוט ועתיד ליתן את הדין שהרי מאבד ממונן של ישראל ע"י פשעים ע"כ וא"כ אותן הנערי' שהוחזקו לרעה פשיטא שפסולים לעדות: ועוד אמר אני כל עדות שהוגבה בתחלה שלא כדין ששוב אינו ראוי לעדות כלל דמאחר שכבר העידו א"כ מיסתמי מהדרי מדיבורייהו דלא ליחזי כסהדי שיקרי וגם אימת אותו הבעל דין עליהם מאח' שכבר העידו לו כפי רצונו וא"כ נוגעים בעדות הם לפסולים דלא בעינן דווק' נוג' בעדו' שיש לו חלק בממון אלא בכל צד זכות ויפוי שנוגעין בעדות הם פסולים כאשר כתב הרמב"ם בעניין פסול נוגע בעדות והטו"ר הביאו וז"ל ודברים אלו אינן תלויין אלא בדעת הדיין ועוצם בינתו שיבין עיקר המשפטי' וידע דבר הגור' לדבר אחר ויעמי' לראות ימצא שיש לזה העד צד הנאה בעדות זו אפילו רחוקה ונפלאה הרי זה לא יעיד בה ובדרך שלא יעיד בדבר זה שמא נוגע בעדותו הוא כך לא ידון באותו דבר הרי מורגש שאותה עדות פסולה ואפילו מהיום והלאה אינם ראוים להעיד ומה שנמצא כתוב בתשובת ר"י בר ששת שהתיר לשאול עדי' ביחידי ואחר כך להעיד בפני ב"ד זה אינו דומה לנדון שהרי החכם בעצמו שלא בפני שום ב"ד היה שואל אותם ביחידי כדי שיגלו האמת כדי שלא יכבושו עדותן מפני הבעל דין אם היה אלם וז"ל מה שאתה נוהג לקבל עדות שלא בפני בעל דין מיראתך פן יחניפו לאחד מבעלי דינין אם יעידו בפניהם זה שלא כדין לפי שמקבלין עדות שלא בפני בעל דין אלא כגון שהוא חולה כו' בדאיתא בהגוזל בתרא אבל מה שתוכל לעשות להשקיט מיראתך תחקור אותו שלא בפניו ואח"כ יעידו בפניהם ואז יבושו מלהחניף לאיש וכן אני נוהג לפעמים ביש לחוש עכ"ל אלמא שלא התיר אלא שלא בפני בעל דין ובאופן שכתבתי ולא בעניין אחר כלל: