והנה צעקה הראשונה שצעק כמ"ר שמעון ובנו שגבו עליו עדות שלא בפניו להורידו מחזקת כשרות בעידי כיעור מכוערי' בעצמם גם הרב האב"ד והדיינים גזרו בשכבר ביניהם שלא לגבות שום אחד ב"ד על חבירו באופן זה זולת זה שנגבה כבר בפניהם כראוי כי החכמים הרגישו בדבר וראו את הנולד ואסרו משום מוקצה ואף משום הכנה: כל זאת היה בכוונה: והכינו את אשר יביא"ו: ומש"א לחו"ץ הוציא"ו: להשחית ולקלקל המעיין: ולא השגיחו ברב ודיין: ואמרו מן התור' מניין: ועתה אתחיל ואומר: בגזירת השומר: החושב וגומר: יתן בפי אומ' להתבשם כעומר: וריחו יהא נודף כמין חומר: יראה שאותה הב"ד שנגבה שלא בפניו אין בו ממש ואף שראב"ן הכשיר בדיעבד קבלת עדו' שלא בפניו אין המסקנ' כן כאשר כתבתי בחיבורי הגדול בפ' בתר' דב"ק סי' ט' ואעתיק אותה מילה במילה וכשכבר העתקתי אותה בפסק אחד ששלחתי לפרא"ג: וז"ל כתב המרדכי בשם ראב"ן מאחר שמכשירין לקבל העדות שלא בפני בעל דין ע"י אונס ש"מ דבדיעבד כשר אף בלא אונס דאי פסול בדיעבד אף בלא אונס א"כ באונס נמי לפסול. ועוד כתב שאם אינו בעיר ואין שהות לשלוח אחריו דמקבלים ע"כ:
תשובות מהרש״ל · חלק י״א סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot Maharshal, Lublin, 1574
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות מהרש״ל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.