והנה אף שאין משיבין את הארי לאחר מותו כ"ש ארי ולביא שני מאורות הגדולים אכן תורה היא וללמוד אני צריך כי תמיהני עליהם דא"כ לפי דבריהם איך היו מבינים דברי הרמב"ם בעצמו שפסק כמ"ד אסו' לאבדו בידים כדעת הרי"ף ובודאי מכח הראייה שהביא הרי"ף פסק כן דאי לאו הכי הוי פסקינן מכח סבר' כמ"ד מותר לאבדו דהא ק"ו רבה אית ליה איהו גופא שרי כו' ממונו לא כ"ש וכן פסק רבי ברוך בספר החכמה ואפ"ה פסק שאסור להורגו אחר המעש' אלא ש"מ דמהא ליכא למידק דדוקא מה שכתב הרמב"ם אם עשה המוסר כאשר זמם כו' היינו לעניין זה שאין להורגו אבל ממונו פשיטא דהוי מותר לאבד אפילו לאחר המעשה אי הוי הלכה כמ"ד מותר לאבדו בידים דדוקא גבי הריגה יש לחלק כה"ג וראייה מרודף אחר הזכר ואחר הערוה דכולם נהרגים קודם המעשה אבל לא אחר המעשה וה"ה ג"כ מוסר היכא דליכא למיחש שמא ימסור עוד דאין הורגין אותו אבל בממון שהוא דרך קנס והפסד אין חילוק בין קודם מעשה לאחר מעשה ואי שרי בכל עניין שרי ואי אסור בכל עניין אסור ומ"ה שפיר פסק הרי"ף מכח ההיא דפרק הכונס דאסור לאבדו בידים כן נראה בעיני עיקר:
תשובות מהרש״ל · חלק י״א סימן י״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot Maharshal, Lublin, 1574
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות מהרש״ל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.