תשובות מהרש״ל · חלק י״א סימן י״ב

אכן חלילה וחלילה להתיר לכמר שמעון לאבד ממונו של כמר ענזיל' שאירו ומחותנו לאזוקי ליה ע"י מסירה דנהי דשרינן לאבד ממונו ע"י גרמי כגון שורף שטרותיו והדומה לו בדיני גרמי אכן למסור ממונו בידי גוים דקלייה לדיבוריה הוי מפסיד ממונו ממש ודומה קצת למזיק ממש כמו שחילק הרא"ש בפרק הגוזל קמא גבי שורף שטר של חבירו ועוד שאר דיני דגרמי לא מהנה לעוברי עביר' אבל הכא שיאבד ממונו של ישראל ויהנה בהו עובדי ע"ז בודאי כה"ג לא שרינן ליה וגם איכא למיחש שלא ירגיל עצמו בכך כמו שהרחיקו חכמינו ז"ל הריבית לגוים א"ל משום חיי נפש גם איכא למיחש לכמה תקלות והריסות שיבואו מן המסירה כאשר ידוע לרבים ומהר"ם נמי כתב להדיא דלא שרינן לחזור ולמסור את חבירו אפי' מסרו כבר כאשר כתב להדיא בהאי עובדא דר' אפרים בסוף ב"ק שכתב לשם אפילו ר' אפרים מסרו כבר אפילו הכי לא היה לר' יואל לחזור ולמסור ממונו של ר' אפרים דהא ק"ל ממון מוסר אסו' לאבדו הרי ענינו רואות דלא שרינן כלל לחזור ולמסור: ועוד נראה בעיני דלא שרי לכמ"ר שמעון לאבד ממוניה של כמר ענזיל אפילו בגרמה בעלמא דכל מה שכתבנו הוא דוקא במוסר שבא לאבד ממונו של ישראל ביד גוים בכדי או להכעיס או להחניף לעש"ג לתועלתו שיבא לו בגרמ' זו זה הוא סתם מוסר הנזכר בתלמוד ובפסקי הגאונים אבל האי מתנגד שאין בו אחד מכל הדרכים האילו כאשר ידוע וטרם התגלע הריב היה בחזקת כשרות כשאר איש שבישראל והיה נמנה בכלל חשובי ארץ אשכנ"ז אלא שעתה עברה עליו רוח קנא"ה והעברתו כדי לנקום עלבון בתו ומתחרה ע"ל רי"ב ל"ו ל"ו כי בשרו עליו יכאב ודימה בדמיונו שע"י עש"ג יחזיר בתו בעטרה ליושנה ואפשר שגם הוא משגה הוא לפניו כזה שנעשה לו כהתירא וסבר בדמיונו מאחר שבא על בתו בעלילות דברים ובעקיפים הרשות נתונה לו להציל את עצמו ובתו בכל דצטקי דבעי למיעבד ובפרט שיש מקצת אנשים שהסיתוהו לדבר עבירה ע"כ אין בו דין מוסר אלא לשלם היזיקו ודומה לזה כתב המרדכי בפר' הגוזל בתרא גבי האי שותא דהוו קמנצי עליה ביה תרי' כו' וז"ל פסק הר' אליעזר מטול"א דתקנת חכמים היא שלא יהא אדם רגיל בכך אבל אינו נקרא בכך מוסר ולהכי קאמר משמתין ליה ולא קאמר מחייבין ליה והיכא דפקר עצמו בידי גוים אף שאין לו לעשות כך דהא דק"ל עביד איניש דיניה לנפשיה ה"מ בחפץ המבורר לו וידוע שהוא שלו אבל לא בדבר אחר מ"מ אי תקוף בידי אדם לא דיינין ליה דין מוסר ואף על פי שהפסיד אותו שתקפו הרבה מידו כגון שהעלילו עליו ולקחו ממנו יותר ח"ו הענישו אפ"ה אין על התוקף דין מוסר דלא מצינו בתלמוד מוסר אלא במתכוין להזיק את חבירו אבל זה נתכווין להוציא את שלו ודומה לההיא דנסכא דר' אבא אין חטפי ודידי חטפי עכ"ל: ואף דלא ק"ל ממש כי האי פסקא שהרי מהר"ם פסק בראובן' שעיכב שדהו של שמעון על פי השר שיעשה לו דין דראובן מוסר גמור הוא היינו פיר' לתשלומים כאשר הוכחתי בספרי בראיות ברורת שאף מהר"ם מודה לדברי ר"א מטולא' שאינו מוסר ממש לפוסלו לעדות ולשבוע או לאבד ממונו ע"י גרמה כ"א לתשלומין ואם כן האי גברא נמי אינו מוסר לאבד ממונו כלל א"ל שעוד ידו נטויה עליו ולא סר מדרכו הרעה ולשונו תצמיד מרמה ואינו משגיח ברב ודיין דפשיטא שיכול להציל את עצמו אפי' בגופי' כ"ש בממונו: