שו״ת מהרי״ל · חלק צ״ד סימן ג׳

ומה שנסתפקת אם יש לעשות ג' סעודות בפת בעי"ט אחר מנחה קטנה וכתבתי דג' סעודות לידחי תאבון דרבנן. דע דג' סעודות נמי דרבנן וקראי דג' היום אסמכתא וראיה מדפסק ר"ת דנשים חייבות בג' סעודות שאף הן היו באותו נס והך סברא לא מהני אלא למצוה דרבנן כגון מגילה וחנוכה וד' כוסות דאל"כ מצה וסוכה נמי נילף מהאי טעמא כדפי' התו'. וכתבת דהלכה כר' יוסי בע"ש היינו דווק' שלא יפסיק אבל אתחולי אסור הא נמי לית' אלא לדברי הלכות גדולות אבל רובא דרבויתא פסקי' דמותר להתחיל בע"ש ועיו"ט כדפסק רשב"ם. אלא המרדכי מיישב ה"ג ומסיק דלהכי ראוי להחמיר שלא להתחיל. והיכי דאישתלי כמו שכתבת ולא עביד ג' סעודות קודם מנחה קטנה כדאי הם יתר רבותי לסמוך עליהם בשעת הדחק ולעשות השתא בפת ולאכול מעט כזית מלמיעבד במיני תרגימא דמיני תרגימא היינו מעשה קדירה כדמוכח בתוספת' ודלא כרשב"ם דפי' פירות ובשר בלא לחם. או לסמוך על השורטוב"ל דקודם חצות. וכל זה התירו ע"י הדחק בערב פסח שחל בשבת אבל שאר עיו"ט נראה דפת עדיף. ועו' רגילין להמתין הרבה במוצ"ש לי"ט אחר חשיכ' קודם שיאכלו ויקדשו כי אינו מוכן כל דבר מה שאינו כן בליל פסח שצריך למהר בשביל התינוקות והאפיקומן. מרוב טרדות לא הופנתי להשיב עד היום ואפילו היום הפסיקוני עסקי' כמה פעמים. ושלום כנ' מחו' הק' יעקב הלוי: (שאילה ההר"ר חיים צרפתי א':)